שירים

תערוכה

 

מכונפת כיסופי עבר

שותתת דמע רזים

ערפילים משוטטים בי

הלוך וחזור.

 

הליל פוער כישופו,

התובנה ניתכת רדת.

מעטה ההגנות נישל,

עתה אדלה הזיכרונות

ממעמקי מצולות התודעה

לשחרר עבותות הנפש

משלשלאות הגוף במנוסת השנים.

 

מתוך ים הווייתי

כל זיכרון

אוספת, בוחנת, מבכה,

מנקה משאריות מכאוב הזמן.

נושקת לאי שכיחה,

מחבקת להשלמה,

עד שיקוף בבואתי

לתצוגה במוזיאון חיי.
 

תגובות