יצירות אחרונות
יְחֶזְקֵאל שׁוֹפֵט אֶת יְרוּשָׁלַיִם/ מאת: אהובה קליין (c) (0 תגובות)
אהובה קליין /שירים -03/05/2024 16:32
תותחים (3 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -03/05/2024 13:49
נִצְחִיוּת שִירַי (3 תגובות)
אביה /שירים -03/05/2024 11:31
שבועת גופי (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -03/05/2024 09:32
הנה היא הולכת (8 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -02/05/2024 21:56
להתעלל מעט (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -02/05/2024 21:44
עצם הידיעה (3 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -02/05/2024 21:34
שיר השבוע - עַל פְּנֵי שָׂדוֹת (14 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 21:33
סיפורים
עיניים שחורות או 120 הימים של השד פרק ג'
3. המאבק הראשון
ושם עמדתי, בדירתה הריקה. חולם. הזיתי על ידה הקרה. בחלומי אני אוחז בידה הקרה ומלפיתה מיוזעת נעשה מעבר ללפיתת בדידות. הקיבה הריקה מציפה אותי – ממלאת אותי בנוזלי צריבה. מה-נוראה-לי- ידה-שלה, עדיפה לי הבדידות הצרובה. לו רק היה בי הכוח להקשיב לתו בודד העולה בסולם לאיטו, ולשתוק לצידו, מבלי שההמולה הפנימית תשתיק אותו. לו רק היה בי הכוח לסכן את מה שאין לסכנו יותר. לו רק יכולתי לדבר כרגיל, בגוף שני, ואילו שמץ ההעזה שהמילים הללו מעלות, מעלות בי גם ימים רבים של רתיעה. "את, את, את", לו רק יכולתי להתחפר בך ללא רצון לעשות כן, לחרוץ משפט-אמת של תעוזה שאיננה איתי. רק לצרוב כל זאת "כאן" [השד מצביע על חזי, מלגלג]. לו יכולתי לקוות להעזה חמורה פחות מזו, של אש שתעלה בכל כתביי וכן באלה, ותכיל אותי בתוכה שהרי היא היחידה היכולה לעשות זאת, באמת. גם לעבר חידלון אינני מוצא העזה, לו יכולתי להחדיר בנפשי את מה שאני יודע היטב, ללחוש את שמך בשקט לי..ולך, בתו העולה בשקט גמור. לצרוח צרחה מקפיאה בדממה גמורה, לו רק יכולתי לרצות לאחוז בידך מבלי שנשמתי תיאכל מהחרדה, להבריח אותך מעולם זה עד תום מאבקי בשד, והישארות האפר שלי בו. עת בעירתי האחרונה על פניי היא הצל על עיניי, וחיבוקיי יהיו, שוב, התכווצות השרירים של האדם הנגוע. "יפה, יפה", אמר השד. "נמשיך?" תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |