עצירות ביניים ופסגות שנבלעות בשמיים

יעדים סוג ב' זהו דבר בהחלט מעצבן

הויתור על הפסגה מאוד מקומם

ואם לא מצאתי דרכים אחרות להשיג מבוקשי ?

האם עדיף לוותר יעדים משניים ולהודות בכישלוני ?

לשקוע בתוך הרהור של כשלון עמוק ?

או להסתפק בפסגה המשנית בטעם של חמוץ מתוק

המחשבה על לשקוע בתוך ביצת הכישלונות היא בלתי נתפסת

הרי אבל הדרך אל הפסגה מלאת בערפל ואינה מתבהרת

המסע של כולם אל הפסגה הוא קשה..אבל לי לנמאס לעשות עצירות ביניים

כשהתוצאה הסופית היא השתקעות והרמת ידיים

מפי חכמים נאמר כי הסבלנות היא תרופת פלאים

החיפזון מן השטן ולחמורים שבראש קופצים

התאוות סוג ב' כבר דחוסות בפה ואינני מרגיש שובע

אני מרגיש תקוע הרגליים זזות אבל מזמן הפסקתי לנוע

הנה שוב עצירות ביניים ופסגות שנבלעות בשמיים....