שיר המובטלים / ( פרודיה על שיר הבטלנים)

כל בוקר אני מתעורר

בערך בשעות העשר.

מתכנן לי לצאת לעוד יום של עבודה,

אך פתאום נזכרתי שיום הדין הגיע,

והצטרפתי לי למאגר האבטלה.

שותה בעצבים

ומדליק פאקט סיגריות.

נחנק מעצבים, מתפלל ליום מותי.

הייתי כבר בהייטק, הייתי כבר למעלה,

שלפחות בניקיון מישהו ייקח אותי.

הופה הולה הולה הולה

הופה הולה הולה הולה

הופה הולה הולה הופפה

הופה הולה הולה הולה

הופה הופה הולה הולה

הופה הולה הולה הופפה

עכשיו כבר צהריים

בונה לי על הכלב,

כי אין לי יותר כסף לקנות ת'מצרכים.

ותוך כדי מרמור, תראו לו את הכלב

יושב על הספה ועושה את הצרכים.

פתאום משום מקום

צלצול, דופקים בדלת.

פותח את הדלת

נכנסו המעקלים.

אמרו לי בנימוס

מקווים שלא נפריע

אנחנו רק הגענו לקחת רהיטים.

אחר הצהריים

עיקלו פה את הכול

לא השאירו כלום, אין לי כבר דירה.

ואם חיי לא מספיק היו להם בזבל,

מאחורי הדלת המתינה האישה.

אני חי לי במציאות

כל כך מחורבנת

אין לי ת'חיים ואין ת'עבודה.

בוכה לי כל הזמן והאישה ברקע

תמו שידורינו לילה טוב, תודה רבה.

הופה הולה...

נמאס כבר מהשיר הזה

הגיע כבר הלילה.

נהיה פה גם מחר, זאת המציאות

אז בואו נסיים

כי הכל פה די חרבנה

ואל תשכח אחי לשים את אשתך על mute.

הופה הולה

הולה הופה

מובטלים