שכנים...המשך

ככל שהימים חלפו התרגלתי אלייך ואף אהבתי להיתקל בך גם אם ללא מילים אתה משמש עבורי תזכורת לאדם אהוב.בערב יום העצמאות החלטתי שלא ללכת לחגיגות,האומנים השנה לא היו אטרקציה וחשבתי שבמקום אלך לחברה.לבסוף החלטתי, נכון יותר החליטו בשבילי שכן הולכים ואז נחליט כמה שהישאר.

כשפגשתי את מירב ומשפחתה נעמדנו במקום ממנו ניתן לראות מבלי להדחף ובמרחק לא רב היית, שכן שלי,ומרגע שקלטת אותי לא זזת ממקומך וכשנעלמת לרגע מיד דאגת שאראה שחזרת לעמוד במקום שאוכל לראותך ושאתה תוכל לראותיני.

הערב זו היתה הפעם הראשונה שהיינו כה קרובים ולמשך זמן כה ארוך,אז יכולתי באמת להבין את הדמיון,לא פלא שאתה מסקרן אותי.

אני שמחה שאני פה,וואו, יש לי הרגשה שגם לך אחרת אין לי הסבר מדוע לא הורדת ממני את העניים(גם אני,מודה באשמה)ובכל הזדמנות היתה לי הרגשה שאתה עומד לגשת אלי(???).אני בטוחה שאילולי האנשים שהיו סביבנו היית נעמד לצידי ומאפשר לי להסביר את עצמי,שתבין מה אני "רוצה"

ממך.אני לא בטוחה מה אומר אם תשאל מה אני רוצה, שתהיה חבר שלי?שתהיה ממלא מקומו של יוסי שלי?איך אוכל אני לא מכירה אותך ואולי אתה בכלל לא תרצה למלא תפקיד זה? ולמה שתרצה?

מה שבטוח זה שאני חייבת לשוחח איתך,לא ארצה שתחשוב שאני משוגעת שנועצת בך מבטים ללא סיבה ובנוסף לזה ארצה להכיר אותך ולו במעט,הצלחת לסקרן אותי .

החלטתי שבהזדמנות ראשונה שאראה אותך אבקש לשוחח איתך ולהסביר את עצמי,נוכל לשתות קפה ולהבהיר את שחולף בראשי וגם בראשך...תמיד כשרוצים לראות משהו לפתע הוא נעלם, אומנם אני רואה אותך לפעמים מרחוק ואין לי אפשרות להתקרב על מנת לומר לך שאני מבקשת מזמנך כדי שנוכל לשוחח.כזו אני חייבת לקבל את מבוקשי אם לא אשתגע וכך יהיה.אדאג למצוא דרך להגיע אליך כך או אחרת.

הבוקר הבחנתי בך עומד בפתח ביתך וכשראית אותי הבטת לכיווני רציתי לסמן לך כדי שנוכל סוף סוף לשוחח אך היית רחוק מידי ולא רציתי לנופף לך יש גבול גם לי,אחכה לרגע המתאים....רק שיגיע כבר אוף...מאותו הרגע אני מרגישה שבכל פעם שאני רואה אותך לא נעים לי,אני כן מחפשת הזדמנות לשוחח איתך ובגלל זה אני "מחפשת" אותך אך אפילו לי זה נראה מוגזם שבכל פעם שאתה בטווח מסויים גם אני שם,לא מספיק קרוב אך שם

אני מקוה שכל מה ששמעתי עלייך נכון לפחות החלק על ה"מקסים" שתהיה מנומס גם אם תחשוב שהשתגעתי או כשתבין שאתה ואני לא באותו הסרט.