יש לי רק אמא.

בכיתה א'

כשהמורה רצתה להכין לנו דף קשר,

היא שאלה אותי מה המספר הטלפון שלנו בבית,

איך קוראים לאמא שלי,

ואיך קוראים לאבא שלי.

אז אמרתי לה

מה המספר שלנו בבית,

ושיש לי רק אמא.

ישר ראיתי שהיא נהייתה עצובה,

אז אמרתי לה שלא תדאג, כי אבא שלי לא מת, פשוט אין לי אותו.

היא שאלה אותי למה,

ואמרתי לה – ככה.

כי יש לי רק אמא.

.

נועם אומר,

שאני מסכן שיש לי רק אמא.

הוא אומר,

שאם לו הייתה רק אמא – הוא היה משתגע!

כי כשאמא לא מרשה, אי אפשר לבקש מאבא.

כי כשלאמא אין זמן לעזור לי בשיעורים, אי אפשר לשאול את אבא.

כי כשאמא כועסת, אי אפשר לבכות אצל אבא.

כי כשאמא לא רוצה לשחק איתי כדורגל, אי אפשר לשחק אם אבא.

כי כשלאמא יש חום, אבא לא יכול לטפל בה ואני צריך להכיר את כל הכדורים שלה.

וכי כשאמא הולכת לעבודה, אני נשאר לבד.

ונועם צודק,

אמא שלי באמת לא מרשה דברים שאבא היה אולי מרשה,

ולאמא שלי אין זמן לעזור לי, ולפעמים אני לא מצליח לבד,

וכשאמא שלי כועסת נשאר לי רק את עצמי לבכות איתו,

ואמא שלי באמת לא רוצה לשחק איתי כדורגל כי היא תמיד מפספסת את השער,

וכשאמא שלי חולה אני באמת צריך להביא לה תרופות ולעזור לה למדוד את החום,

והיא באמת הולכת לעבודה ממש – ממש הרבה.

אבל נועם גם לא צודק.

כי אני בכלל לא מסכן שיש לי רק אמא.

בעצם, אני די שמח.

כי אמא שלי לא רבה עם אבא,

כי כשיש לי חלום רע, יש המון מקום בשבילי במיטה שלה,

כי אמא שלי לא יודעת לשחק כדורגל, אבל היא יודעת לשחק תופסת ומלחמה ושבעה צעדים וכל המשחקים האחרים,

כי אף פעם לא שואלים אותי: "את מי אתה הכי אוהב?"

(כי כשיש רק אמא אתה כבר יודע את מי אתה הכי אוהב,)

כי יש לי רק סבא אחד וסבתא אחת, ואני לא מתבלבל מי האמא ומי האבא של אמא ואבא,

כי אם היא לא הייתה, או שאני לא הייתי, לא היינו משפחה.

ולכן יש לנו רק אחת את השני ואחד את השניה,

ובגלל זה

אנחנו הכי משפחה שיש.