שאיפות ורוח

אמרת שכסף הוא לא אמיתי. אמרת שהבית לא אמיתי ושהקירות הם סתם ערפל מתפוגג. שהחלון בחדרי הוא בסך הכל חור ריק שמשקיף על שדה של כלום. שהאדמה לא באמת למטה ושהאוויר לא באמת נקי, שהמוזיקה לא באמת נשמעת וזה רק אנחנו שמלבישים את עצמינו בפיסות בד וחושבים שאנחנו מכוסים. אמרת שכולנו בעצם עירומים מבפנים.

אמרת שהמנורה לא באמת מפיצה אור, שזאת סתם המצאה שלא עובדת כי בכל מקרה יש לנו שחור בעיניים. אמרת שהטלפון לא באמת מאפשר לנו תקשורת כי בכל מקרה אנחנו לא מקשיבים אחד לשני.

אמרת שאתה בכלל לא דיברת לא אז ולא עכשיו ושזאת רק אני שרוצה את התשובה כל כך כואבת..

"אני סתם אדם קטן שהשאיפות שלו עלו על הכישרונות שלו"

ובסופו של דבר כולנו מתכננים תוכניות גדולות ונופלים מבלי שאנחנו רואים כי הרי אנחנו לא רואים דבר בצורה הנכונה אנחנו סתם כלים שזזים כי אין דבר אחר שאפשר לעשות חוץ מהניסוי והטעייה..

אין דבר שעולה על מראה עיניים, תמונה שווה אלף מילים, אבל זה לא עוזר כשאנחנו עיוורים. העיניים משקרות. הן רואות רק חזיונות ושאיפות.

אני לא נושמת אבל אני כאן אני לא ילדה אבל אני קיימת ונוכחת בחלל.. השמיים הם אמיתיים והעץ שליד חלוני הוא לא עץ אבל הוא בהחלט ממשי.. המחברת שלי לא אמיתית וגם לא המחשב. השמחה שלי לא אמיתית וגם לא הכאב. השקר שלי לא אמיתי וגם לא האמת, כי הרי אמת היא תלויה ומשתנה והאמת האמיתית היא שלכולם יש אמת אחת אז אין סיבה לחיפושים. המכונית היא סתם ערימה של טכנולוגיה שהביאה לזיהום אוויר והרובה הוא סתם המצאה שגרמה למוות של מיליוני אנשים.

הדף לא אמיתי והטלוויזיה לא אמיתית והמודלים שלנו הם לא אמיתיים בעליל וככל שעובד הזמן אנחנו רק מתרחקים ושוכחים זה דיי עצוב לראות איך עוברים ככה החיים..