***************

אני יודעת להגיד,

בדיוק את המילים הנכונות.

אני מחייכת ברגע המתאים, מצחקקת כשצריך.

זה לא בא לי בטבעיות שתדע, זה אימונים של שנים.

פעם, הייתי מקשיבה באמת, מחפשת משהו במילים.

אבל היום, כבר הבנתי שזה רק סידור של אותיות,

צליל שנועד למלא את השקט שבין מגע למגע.

וגם ככה - המוזיקה חזקה מדי בשביל לעקוב.

שיחה יבשה בדרך לפאב, איך השתנתי, כמה שאתה נראה טוב.

שני כיסאות ושולחן ממתינים להם, ואתה מבטיח  שהנה, זה גורל.

מעושן כאן מדי, וצפוף,

וכל מה שעולה לי בראש זה שיכולתי לגבות על זה כסף,

תוספת שכר, אחוזים על סיכון.

כמה סיפורי גבורה חסרי משמעות,

חנופות ונוסטלגיה, שאין לי רצון לקחת חלק בהם.

אני מדליקה סיגריה, מזמינה בירה,

בורחת מדי פעם לשירותים כדי לנשום.

כבר החלטתי לא לחזור היום הביתה והרי המטרה היא שמקדשת את האמצעים.

אתה פותח לי את הדלת, אומר שיש לי יכולת הקשבה נדירה

ושוב חיוך, ועוד פלרטוט, אני הרי האישה המושלמת בשבילך.

מוריד אותי בבית, ג'נטלמן עד הסוף, נעשה את זה שוב בקרוב,

זה חלום שהתגשם, חיכית לזה הרבה.

אני כמעט במיטה, שאריות ריח צלילים ומגע, רק אל תגידו שאני לא מנסה.

העשן כבד לי בריאות,

הבירה על הבטן,