לאחר שלושה חודשים שלא כתבתי, כתבתי.

מרותקים אנחנו מול ראי- מציצים.

לא יודעים אנו יותר מה להגיד,

כך כשנותרו רק מספרים על מקשים

תמורת כמה מילים ערומות לרכישה-

אנחנו.

די מרותקים בתור ארוך של ממתקים,

כביכול מנחה וחלבן כאחד מטעים

מה טעים ובשמים נטולי ריחות- ריחניים

בזמן מסעות בין יבשות בכל עפעוף.

הראשים הוחלפו באצבעות שיודעות-

איך הן נוקשות, כמו שאין זמן ללבטים.

הגוף כבר לא זז לפקודות הראש, אז?

כי אם למראה ההשתקפות לקולו נצביע.

בובות חוטים הן תוצאה של תרבות ובידור-

אותן יצרנו, טיפחנו, בה האמנו,

את עצמנו אז קשרנו ולמלחמות יצאנו

שניים כי המקלע הוא שתלוי

במתפרע.

ומה זה השיר אם נוסיף לו מנגינה?

התחלה של מהפכה או עוד סיבה למסיבה?

ראשיתה של תרבות וסיומה של אחרת

או גם חלק מתוכנית ממש-ממש רעבה

כשתימאס נעביר...

"גלעד שליט בשבי החמאס מספר שנים".