כמה שקט.

כמה שקט אחרי שאתה הולך ממני.

אני מתפשטת לאט, מול המראה, אם אין מי שיראה  לפחות אני אכבד את עצמי במבט.

'יש לי משהו בשבילך',

אני נבהלת.

כמה נבירות במגירה ואתה מוציא את זה, כסוף עגול ונוצץ.

אני נושמת לרווחה.

זה רק דיסק. הפעם.

'הקדשתי לך שיר' .

הכיוון החדש לא נעים לי.

אבל לא אתה תיתן לי להתחמק,

מושך את הדיסק בחזרה, מוציא מהעטיפה ומכניס לרדיו.

ההבעה שלך מספרת לי הכל ואני מחפשת דרכי מילוט חדשות.

'טוני ברקסטון, unbreak my heart, חשבתי שזה ראוי'

היא שרה בקולי קולות והבטן שלי מתהפכת הלוך ושוב.

כמה דמעות, מבט של שינאה והנה, אנחנו מאוזנים.

בירה, ויסקי, יין.

השולחן עגול וכולנו שתויים.

מחייכת צוחקת ומפלרטטת.

רק לא ליצור קשר עין.

נעלמת בשירותים עם אחד הפרצופים.

מעשנת ומקיאה.

אתה לוקח אותי הביתה, הפעם בלי מבט.

אני מתחננת ובוכה,

עושה את כל הצגה.

ואז -  אתה הולך.

בפעם הראשונה, אתה, הולך ממני.

כמה שקט,

ואני כמעט נקייה.

-

ואיכשהו,

כ"כ מלוכלכת.