הדרה

              הדרה  (158) 

           (לביתי הקטנה  שהייתה כה שובבה )

ילדתי הקטנה הניחי את הבובה .

ימי המשחק תמו והמלאכה מרובה.

השנים חולפות מהר משאפשר להבחין

הגן , בית הספר ואנו מתחילים להזקין

גבהנו שמננו והפכנו בוגרים .

את בת – המצווה בקושי זוכרים.

שנים עליזות מחוסרות דאגה.

מפנים מקומם ועיצוב וחרדה.

מטלות כבדות ורבות במסלול החים .

לא נורא אם לא יהיה כול כך מושלמים.

תמיד תמצאי זמן  לנוח

לישר מהעבודה את גבך השחוח

חופשים עוברים חורפים וקיץ.

חג המצות " הפסח"  סוכות והקיט.

הגשמים הרוחות חמסיני השרב

והמרחק בננו הולך  לו  ורב.

שמרי על עצמך ילדתי הקטנה

השגיחי , למדי כול עוד ידך נטויה

תמיד תישארי " ילדתי הקטנה "

ואפילו ..תלכי לצבא , תינשאי ותהפכי לגבירה

כול הזכויות שמורות   @