ההשתלטות

לבד יושב וּלְתֻמִּי חושב

וְתַכְלִית אין והדרך ללא מוצא .

תמה אני לעוצמת הרגשות

ומבולבל מכל הַתְּחוּשׁוֹת

ירא אני מכל הַהִתְפַּתְּחֻיּוֹת

וּמְשַׁוֵּעַ לִמְצֹא פִּתְרוֹנוֹת

צמאה נפשי לגעת בְּנִבְכֵי נשמתי

ולא מַסְתִּיר את דאגתי

ניצב אני על פרשת דְּרָכִים

ומולי ניצב מגדל ללא חֲרַכִּים

תוהה אני בעמדי על הַשֹּׁקֶת

וכל הָרוֹאוֹת עיני הִנָּהּ הַיְּרֹקֶת

לאן אפנה ולאן אָבוֹא

חושב אני וּמִתְלַבֵּט קשות

נפש כֹּה מעונה וּמְיֻסֶּרֶת

וּבְתַכְלִיתָהּ נפשות סוֹבְבוֹת מְיַסֶּרֶת .

מְסִלּוֹת חיי הוֹלִיכוּנִי לעבר הַבִּלְתִּי נודע

וּבְנִבְכֵי נשמתי חַשְׁתִּי את התַּת מודע

העמידה בצמתים אינה מותירה לִי שְׁהוּת

והרגשות וְהַתִּסְכּוּלִים מוֹתִירִים אותי ללא מַהוּת וגילי מתקרב לבלות

דְּרָכִים עקלקלות ואין ספור תַּקָּלוֹת

שְׁבִילִים מְשֻׁבָּשִׁים לעבר מְסִלּוֹת חיי

 וּמַה שנותר מֵכל רִגְשׁוֹתַי

הינה אהבתי.