סודות- סיפור בהזמנה אישית - אלי פרץ
סודות
כאותן טיפות שמן
בתחתית קערת מים,
צפות ומתפשטות מעלה
ועת שהקמור תופח עד אין סוף,
קולחת לה טיפה זעירה
של שמן.
ואחריה זורמים הסודות
כאשד מסכר שנופץ
סודות?, אשד?, סכר שנופץ?, עמד בפינת הקפה שבמטבח והפך בדף תוך הכנת הקפה, על מה היא מדברת? החל מוזג חלב, חזר וקרא שוב ועדיין לא הבין, "...ואחריה זורמים הס.." וכשהחלב זרם וגלש כשכל הלבן הזה הציף את השיש השחור וזרם כאשד מסכר שנופץ והכתים את מכנסיו, על מה היא מרמזת?, הניח בצד את קרטון החלב הרחק מהשלולית שנקוותה סביב ספל הקפה.
לאחר שניקה גם את הרצפה, נכנס לחדר השינה להחליף מכנסיים, רעות שכבה במיטה, ישנה שנת ישרים,הציץ בשעון כדי לגלות את מה שידע גם קודם, הוא באיחור ועדיין לא שתה את הקפה של הבוקר, יצא בחופזה, וגם כשהתיישב מאחורי ההגה והחל בנסיעה, לא נרגע, סודות? , שני עשורים חיים הם יחד ולא זכר שהיו ביניהם סודות ופתאום ביום בהיר כותבת היא שיר עם רמזים ברורים האומרים שסודות סופם להתגלות.
"בוקר טוב"
חייך לעברה של אווה, מזכירתו שישבה מול מסך המחשב והקלידה מסמך.
"בוקר טוב", החזירה בחיוך מאולץ.
אין לה מצב רוח היום, חשב, כאילו בקביעת עובדה ואולי טוב שכך, גם לו, לא היה מצב רוח למחוות ידידותיות, יותר הטריד אותו השיר שכתבה רעות, וכשהתיישב בכסא המרווח במשרדו, הוציא מכיסו את הדף המקופל והחל קורא, "סודות, כאותן טיפות שמן, בתחתית קערית מים, צפות ומתפשטות מעלה...." קיפל את הדף והחזירו לכיסו, נראה שהיא שרויה במין הלך רוח גדוש בחשדות שרק הוא ידע שהן מופרכות, ואולי לה יש סודות שלא ידוע לו עליהם דבר?, אווה הניחה כוס קפה לפניו, "תודה", אך, לא היה למי להודות, היא מיהרה לצאת והצטנפה בפינתה.
לאחר לגימה קצרה מהקפה נטל את הראשון מערימת התיקים ובפתק הצמוד, בכתב היד המעוגל של אווה נכתב, 'פגישה עם הזוג שפיר בשעה 10.00 ' , נזכר שהכין טיוטת הסכם על חלוקת הרכוש, לאחר הפגישות בנפרד עם בני הזוג, והפגישה היום, כך הוא מקווה, תסגור את התיק, בחצי השעה שנשארה לו, עבר על כל פרטי התיק וכשקרא את טיוטת ההסכם, הוסיף מספר הערות שבגינן, אולי יוכל לזרז את החתימה.
מה עובר עליה? , הציץ לעברה מבעד לדלת הזכוכית, עדיין שקועה במלאכת ההקלדה, ידע שמזלו האיר לו, היא גם מזכירה טובה וגם מצא בה אשת שיחה מעניינת , הכיר אותה עוד לפני שהצטרפה למשרד כשהתיישב לידה במזנון בית המשפט, ורק לאחר שהיה נינוח בכסא והמגש עם הסנדביץ' והשתייה הונחו על השולחן, רק אז שאל את רשותה לשבת, בזיק חיוך שובבני.
"מין הנימוס היה לשאול לפני שמתיישבים" חייכה חיוך מזמין טבול בצל של תרעומת מעושה.
"לא אכעס אם תורי לקום ולמצוא מקום אחר" אמר בכובד ראש וברצינות נוגעת ללב,תוך שידע מה תהיה תשובתה.
מצא עצמו מצפה לפגישות עימה, אם זה במזנון בית המשפט או בקפיטריה בקניון הסמוך ומפגישה לפגישה התהדק קשר הידידות בניהם ונראה מאוד טבעי שניאותה לבקשתו להתפטר ממשרתה כקצרנית בבית המשפט ולעבור למשרד בו הוא עובד וכמובן שתכהן כמזכירתו.
הביט בה מבעד לדלת הזכוכית, אולי היה זה צירוף מקרים? בבוקר מצא את השיר בפינת הקפה וכשמגיע לעבודה נתקל במזכירה מצוברחת, נראה שהתנהלה בניהן שיחה שאווה מתחרטת עליה וזו הסיבה למצב הרוח המתועתע שבו שרויה ובעקבות השיחה נכתב השיר המוזר? כן, רק החלום הכול כך מוחשי שגרם לו להתעורר ולהעביר את קצה אצבעותיו על שפתיו כשהתחושה העזה של שפתיה הדקות אופפות אותו ומשאירות אותו במעין סחרחורת, ובימים שלאחר החלום מצא עצמו טרוד במחשבות, 'מה יהיה אם יממש את החלום?', כל אימת שנפגשו, בתנועה לא רצונית, בחן את שפתיה ובקושי הצליח להתרכז בדבריה, כול מעייניו נתונות היו לשפתיים האלה, הדקות והמשוחות בליפסטיק חום, וכמין ערגה שלא ניתנת לשליטה עברה בו.
לא השקיע מחשבה לאן זה יוביל,אך כשלחשה "עד כאן" , הבין שטעה.
צלצול ארוך של הטלפון החזיר אותו למציאות.
"נו, מה דעתך?" שואלת רעות
"על מה?" כולו מבולבל
"על השיר שכתבתי." תרעומת קלה נשמעה בקולה. "אתמול כששטפתי את הסיר של העוף, צץ בראשי הרעיון."
הביט באווה בחיוך קלוש.
"מה זה מקסים?."
