המכתב האחרון.

Turn it inside out so I can see,
the part of you that's drifting over me

קריאות הבוז מפיו ומבטי הלגלוג והשנאה ששילחו לעברה עיניו האפורות שברו את ליבה בכל שניה יותר ויותר, כל סדק, כל שבר שנשבר מליבה נושר, נושר מנשמתה, נאבד בחלל האפל שבו היא לכודה, נאבד ונבלע בחשכה, נאבד ולעולם לא ישוב לליבה.

I sense it now, the water's getting deep.
I try to wash the pain away from me.

מבטה קבוע על רצפת העץ המבריקה, שצוחצחה שעתיים לפני, לקראתה, ידעה. נאבקת במחנק שבגרונה,הודפת את הדמעות שנאבקות לצאת, להשתחרר, לוחמת בהן. לוחמת בחלל שנוצר בליבה, בריק שמכאיב לה בנשמתה, בכאב שמכרסם אותה לאט לאט, באיטיות. הכאב הקטלני, שגוזל ממנה כל טיפת חיים שנשארה בה, מרוקן אותה. לוחמת בכולם, לוחמת בעצמה. נאבקת להישאר. נאבקת להחזיק מעמד, למצוא פיסת אור להחזיק בה. נאבקת לקום ולהתגבר.

Away from me.

מרימה את מבטה מהרצפה ופונה אל עבר שולחן העץ הקטן שעמד בודד בעברו השני של החדר, פיסת הריהוט היחידה בחדר. פוסעת באיטיות אל עבר השולחן. שוקלת כל צעד בעשותה זאת. מודעת לכך שהיא נכנעה, לחשכה, לחוסר התקווה, לאכזבה. היא נתנה להם לנצח אותה, לגבור עליה. אבל היא כבר הייתה במצב שכבר לא היה לה אכפת. רצונה היחיד לסלק את הכאב, לעקור את הריק שהתחפר עמוק בליבה, מכרסם כל טיפה של שמחת חיים ממנה. נזכרת בעיניו האפורות, עיני הסערה האפורות שלו. נזכרת איך יכלה לטבוע בהן, לחשוב שיכלה לראות מבעדן. לראות את מה שהוא רואה, להרגיש את מה שהוא מרגיש.

לעיתים הייתה נתקלת בו במסדרונות בית ספרה. הוא היה משלח לעברה מבט מלא שנאה ולגלוג ומוסיף עוד כמה עלבונות עסיסיים לעברה. עלבונות שחתכו אותה כמו פגיון זכוכית מושחז. מבט שהחריב את עמקי נשמתה אך בו בעת גרם לליבה לעשות סלטה קטנה במקום. מבט שהאיץ את קצב פעימות לבה ובו בעת גם גרם לקצב ליבה להאט. מבט שעצר אותה מלכת, שדמה ורק שניהם קיימים ביקום, ללא אף אחד אחר. מבט שגרם לזמן לעבור באיטיות. מבט שלא רצתה לשכוח ומבט שלא רצתה לעזוב. מבט ששילח בה שנאה ולגלוג. מבט שגרם לליבה להיסדק לרסיסים קטנים. היא רק הייתה יוצאת בריצה מבית הספר ומשחררת את כל הדמעות שחיכו לצאת, את כל העצב והכאב שרצה לפרוץ, כל דמעה צורבת יותר מקודמתה. 

כאשר הבחינה שהגיעה ליעדה, התיישבה על הכיסא הקטן שנח על יד השולחן, גורמת לרעש גרירה שהדהד בכל רחבי החדר הריק. נטלה דף ועט והחלה לכתוב את מכתבה האחרון. המכתב שיסמן את הסוף.

Do you see me?