שיר לאהבה

מה את ולמה הגעת? אינך אורחת רצויה.

שמעתי עליך נפלאות,

אבל הו,

לא מעט רעים ואכן כמה שהנך יפה.

ואולם לא ידעתי מה טוב לולא באת,

אך כי לא הכרתי מזה רע.

למה שאפנה לך מקום למקלט?

תגשימי את בקשתי מעודי,

ותשלהבי חללי כאין עונת טל וגשם

ורוח בוכה מרשרשת?

מי את,

שאני אגיש לך את מזוני כמזונך?

ואולי תגלי מי שבע הרצון הקודם

ותביאי ברכה לביתי, מלונך?

מן הסתם שלמצעי יש תנאי, שבועה.

נדר נדרי,

תישארי עדי מאסתי ואומר שלום.

אינני עוד קורבן לייסורים ומכאובים

שערמת מאיש לאיש אצלם ביקרת

והמתקת כסיפור העובר מפה לאוזן.

ואם סילקתי, לכי ואל תשובי,

ותחזרי?

אגרשך ומצפוני בצעקות, ואביכך כמוך.

אין אני צריך לשמוע הקללות והגינויים

מן נותן החסות האומלל והנדיב ממנו באת,

מי כמוני לא יודע מה קרא לך. 

וכמו רימת פיתיון, נתתי את גופי לכלכלתך 

כי התפתיתי מיופייך ואגדות שמימשתי במוחי,

ואכן התפתית וערבת ולכדת.

איך שכחתי כי לא הפיתיון שזוכה בשלל.

הו

אמן ולא קיבלתי האוזניים

לשמוע הגדות מעוררות כמיהה, מוחצות מנוחה.

והעיניים לראות ארבע כנפיים מקוננות,

וביתי לא היה נבזז,

כי איך הייתי יודע מה אין?

ואזי בטח לא הייתי מוטרד,

מה אם הייתי מעז למימושך.