צל חולף/ יעל כרמי גבאי

סהר בלא ליל

אופל קם ונופל.

והייתַ פני פוקר

פסגה מושלגת

כפור ועצֶבֶת.

והיית אך דרדר

לא  אֵם  וָעיר, לא כפר

והיית מדבר ללא נווה,

ארץ שחונה וזועקת.

והייתַ רק בתים רעועים של שתיקה,

בלא מרפסת.

ואצבעות כאב,

בדרך הנשרכת

הייתַ לה רק חולד,

יין בן חומץ

נרפה ללא אומץ

והייתַ בה צל חולף

שגרון שבלב

עבים קודרים של חורף. 

וכשהפכת נודד

הפך עקוב למישור

ולא רעד בה העורף

אביב התדפק

פצח ברָנָן

הייתה - אך לעצמה

מאושרת.

טהורה

ואחרת!!!

30.7.08