מעשה באבני רחיים

"    מעשה באבני רחיים"

   המעשה שהיה , כך היה. בתקופה היא ,תקופת החילפים ובבגדד יושב לו          

   הכליף מבגדד גאון וגדול המאמינים , חג' החכם באדם " אהרון אל ראשיד.   

   מיותר לציין כי בזמנו הארץ פרחה ,הסחר שגשג ובאיןמלחמות באנשים       

   ישובים " איש תחת גפנו ותאנתו " ככתוב אצל אל יהוד . יעני עבודהוסטלבט     

   כול היום, יען כי הפרנסה בשפע . רק בארמון ,אצל הכליף יש פרובלמה .   

   מסתובבהוא כועס כבר ימים ארבע ואין אוכל בא לפיו ולא שתייה וצום

   הרמדאן , נסתיים לפניחודשיים ואין שום סיבה למצב . כולם יודעים כי אם

   לכליף לו טוב ,אז כול הארמון ,הולךעל גלגלים . בוקר אחד היגיע שר האוצר

   ללשכתו של אהרון אל ראשיד , בענייני ממוןומיסים . אחרי תום הישיבה פנה

   השר לאהרון אל ראשיד ושאל אותו לפשר כעסו.
   לקחאותו הכליף לחדר הסודות פתח ואמר : יה ווזיר אין לך מושג כמה אני

   סובל . יש לי 120נשים אבל סת זבידה המלכה היא המועדפת ולה יש בעיית     

   נשים חודשית ומסרבת לבקר אותי אואני אותה . גירד הווזיר את פדחתו קימץ

   את גבותיו מצמץ בעיניו חשב וחשב ובסוף ענה: סלח לי אבל אין לי פתרון ,

   פנה בבקשה לאיש סודך ושר הפנים עבד אל מנסוף ואולי הואישחרר אתך מן  

   המועקה. וכך עשה למחרת ..אזמין הכליף את עבד אל מנסוף לארמון.

   משהיגיע פרש אהרון אל ראשיד את הבעיה ושאל : מה עושים .? למה שלא

   תיקח את פטמהבינתיים עד שלסט זבידה יעבור ? הרי אתה יודע כי היא

   מחבבת אותך ולא באתה אצלה כבריותר מחודש ? לא ענה הכליף לא בא לי

   אני רוצה את סט זבידה ! חשב הווזיר וחשב ולפתעפנה אל הכליף : יסלח לי

   מאולאי על עזות המצח ועל המחשבה אבל חשבת על הצד השני ? לא...לא

   חשבתי ואני לא כל כך בטוח כי סט זבידה תסכים . מה יש לך להפסיד ענה

   הווזירמכסימום תגיד לך לא ואז נחשוב על פתרון אחר אמר . קם להלך

   ודרכו.
   עוד באותו ערבקרה אהרון אל ראשי לסט זבידה אל הארמון. משהיגיע

   לארמון פנה ושאל : סט זבידה , אנייודע שיש לך " בעיית נשים " אבל...מה

   דעתך על ה–
   " דלת השנייה " בינתיים עדשתעבור הבעיה ? הסתכלה עליו חיכה ואמרה :

   נכון ש הווזיר עבד אל מנסוף הציע לך את זה? השתומם הכליף פניו החליפו

   צבע וענה : הכן הוא אשר יעץ לי את זו . טייב ענתה אנימסכימה בתנאי

   שתגרד את עבד אל מנסוף מהארמון ומבגדד עצמה לתמיד ! ללא כול בררה

   הסכים הכליף לבקשתה של סט זבידה ולמחרת גירש את עבד אל מנסוף מבגדד

   וסט זבידה עומדתבחלון רואה וצוחקת . העמיס את כול הונו על חמורו ויצא

   עבד אל מנסוף בבושת פניםמבגדד כשהוא אומר בליבו : אני עוד אשוב

   ואצחק בחזרה . מה אומר ומה אספר כמה וכמהתלאות עבר , עבד עבודות

   מזדמנות , ניקה אורוות , מחר בשווקים והשנים...עוברות והואמתגעגע לעיר

   הולדתו לבגדד ולארמון. יום אחר החליט לחזור לבגדד, וכי מי יכירו לבוש

   סחבות , מלוכלך וגם השנים עשו את שלהם . חבש את חמורו הזקן ואת כול

   רכושו קשר לחמורויצא לדרך . משהיגיע לבגדד , אף אחד לא הכירו ולא

   ברכו לשלום . ירד לשוק וקנה שניאבני רחיים העמיס על החמור ופנה לעבר

   הארמון. בהגיעו לארמון ,קשר את חמורו לידחלונה של סט זבידה , הוריד את

   אבני הרחיים וממתין לבואה של הגברת . והינה ראה אתצילה בחלון ומה

   עשה ? הרים את אבן הרחיים ושם בתוך השק ימיני של החמור . לקח אבן

  שיניה ושם באותו מקום וחוסר שווי משקל נפלו שניהם שוב ארצה . וכך עשה

   חוזר חלילה עדכי משך תשומת ליבה של סט זבידה והיא ושלא הכירה אותו

   פנתה אליו ואמרה : כמה שאתהמטומטם החמור יותר חכם ממך , למה אתה

   שם את שני אבני הרחיים באותו צד ? הרי ברורשיפלו , שים אחד בצד אחד

   והשני בצד השני ולא יפלו. הרים עבד אל מנסוף את עיניו הביטבסט זבידה

   וענה : חס ושלום יה סייטי לא עשה כדבר הזה , לפני שנים , יעצתי דבר דומה

   וכליף אהרון אל ראשיד והוא גרש אותי מבגדד . הביטה בו סט זבידה שוב

   ושוב ומתוך ערמתהסמרטוטים שלבש והלכלוך זיהתה אותו ..צחקה בכול

   ליבה והחזירה אותו לארמון כי הבינהאת חוכמתו ויושרו של " הווזיר"

   כול הזכויות שמורות לדהוד אבו נטור@