פרק 2 : איך יצרת בי תשוקה ? או אהבה ?

מאותו רגע ואילך באתי לכל הפעילויות שלך. לכל הסדנאות שלך, לכל ההרצאות שלך. מוקסם. מוקסם לגמרי. מאותו רגע עיני לא נותקו מעינייך. יש לך עיניים בצבע שלא רואים. יש לך עיניים בצבע שמים סגולים. יש לך עיניים שאין אפילו למלאכיות.

זה היה בערך בחמש עשרה לנובמבר שנה שעברה. באותו מפגש ראשוני נתת לנו תרגיל חדש, שלא הכרתי. כולם מתגלגלים על כולם. וכל פעם שיצא בתורי להתגלגל על הגב שלך עם הפנים שלי על הגב שלך... עם החזה שלי על הגב שלך... עם כל הגוף והאיברים שלי על הגב שלך. חיבקתי אותך אל ליבי. השפתיים שלי נגעו בשערותייך. הבטן שלי נגעה בגב האחורי התחתון שלך. גם אם לא הזזתי אצבע. כף ידי ואצבעותי נגעו בגבך ורטטו. איברי נגעו בגבך ורעדו. ואילו כאשר החלפנו תפקידים, הגוף שלך התגלגל על הגב שלי, לא יודע מי ומה מאברייך נגע בגבי מתי, אם היו אלה שדייך או שערותייך או שפתייך שחשתי כרטיטות עוצמתיות כל כך. יצרת בי תשוקה.

זה היה לא ממש רחוק ממעשה האהבה עצמו.

את יודעת. עשית זאת במודעות רבה. רצית איש תיאטרון בין רגלייך. קיבלת אותי.

אחרי האירוע הזה, בכל מקום בו ראיתי אותך, התבוננתי לתוך עינייך מתאהב בהן ולא יכול עוד. לא יכול עוד. לא יכול... לא יכול לחיות יותר בלעדייך. שבוי באהבתי לעינייך התכולות, כמעט סגולות...

מספר שעות אחר כך לקחת אותי לסיבוב הליכה מסביב להרדוף. ברגע אחד שאלתי אותך, "איך זה אצלך בעניני רומנטיקה. את רומנטית ?".

היה ערב, הכוכבים נצצו, אבל המרחק בינינו לא איפשר לי לראות את עינייך, אולי כי אורו של הירח לא זרח באותו רגע. ואמרת לי, "כן, אני ורומנטיקה זה חלק מהחיים שלי. בוודאי". אמרת. היית כל כך רכה ורחוקה. כל כך רגישה וממתינה. התקרבתי. כן. התקרבתי לאט לאט. רוטט כולי מהתרגשות. התקרבתי ונשקתי לך. הופתעת מעט. שמחת מעט. ונישקתי אותך שוב ושוב סביב שפתייך, מתקרב לאט לאט אל שפתייך. לא נשקתי בשפתייך באותו ערב. גם את לא נשקת בשפתי.