חזרה ליצירות
סיפורים

הארה (ירושלים)

Mario | (07/03/2006 16:50) | 96 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
לאחר יום מפרך אמרתי לכולם לילה טוב ועליתי לחדר.
היה כבר חצות.
התיישבתי על המיטה וחיפשתי בתוך התיק את המעטפה שנתן לי
הרבי מלובביץ שבוע לפני זה בניו יורק.
ידעתי שעכשיו הרגע המתאים לפתוח אותה וכך עשיתי.
היו כתובות שלוש מילים:
קטמון, עמק רפאים.
חיכיתי שעה קלה עד שכולם יסתלקו מלובי המלון.
הזמנתי מונית.
אמרתי לנהג את שלוש המילים.
שעל אותי מה המספר. אמרתי לא חשוב.
הייתי שקוע במחשבות.
השאיר אותי ברחוב ישן מאוד, ריק מאדם.
הקור העז חדר לעצמותי.
התחלתי ללכת לכיוון ממנו באתי, ואז משך את תשומת ליבי בית נוצץ,שונה מכולם.
התקרבתי בזהירות. לא הייתה נפש חיה.
בית בן שלוש קומות.
ארמון קטן סביבו גינה עזובה וברושים גבוהים שומרים עליו.
גדר מאבנים קרות מאוד ומעליהן, מרזב.
לא יכולתי להיכנס. הלכתי סביב הגדר.
חיפשתי משהו, לא יודע מה.
אני שומע קולות. הם בתוך הבית או בתוכי. עכשיו מתחילים לשיר.
דומה למקהלה של כנסיה.
אני הולך לפי הקצב, כל פעם נצמד יותר ויותר אל הגדר.
עשיתי כבר סיבוב שלם. דלת הגדר נפתחת. נשאבתי פנימה.
המנגינה נפסקת.
לרגלי מעטפה.
כתוב באותיות ענקיות:Mario
יש פה הוראות.
אני הולך על פי הכתוב:
גן מונטפיורי. לפני:  החומה מרחוק. שקט נצחי.
הצהוב הענקי שלה קורא לי. אני עובר דרך פסל השלום,
יורד לברכה (הסולטן),
עולה להר ציון דרך הכביש שסללו בשביל האפיפיור.
חודר אל תוך החומה.
יש סימטה חשוכה. קשה לי לראות מה לפני. פושט את ידי. אני מפחד.
שומע רישרוש וקול זקן לוחש לי:
"עליך לרשום על פתק מילה אחת".
רשמתי את שמך.
 
הזמן הפסיק מלכת.
לפני יש כותל עילם וסגור.
אני עובר על כל אבן ואבן.
ראיתי את הסדק.
עיני נעצרו בסדק הזה שהוא שלי.
הפתק החל שורף את ידי.
סגרתי אותה בכוח רב.
ראשי מתמלא מוזיקה חרישית.
חצוצרות מנגנות מרחוק.
כנפי הכותל נפתחות אט אט ואני נמשך.
כוחי עומד. לא מתנגד. מתחיל לרוץ.
הכותל מקבל צורת אנוש הקורה לי: "בוא אלי". המוזיקה מתחזקת.
אני רץ.מנסים לעצור בעדי, אני נמשך אל תוכו.
מכשילים אותי, אני נופל על הרצפה ומתקדם בזחילה.
כל פעם יותר מהר. חסרים רק מטרים ספורים.
אני צועק.
אין מקום בתוך גופי לעצמת הצלילים שמסביבי.
הסדק אומר לי בוא אלי, בוא אלי, בוא בוא...
קצות הציפרנים נוגעות בו.
אני מתרומם. מחבק בחוזקה.
מחבק את הכותל כחוזקה.
מחבק את הסדק שהוא שלי.
 
עכשיו הכל חם ולוהט.
אני מרגיש אותך...את קיפולי גופך.
פני נוגעות בך.
גופי צמוד.
 
נשארתי כך ללא נוע בתוכך.
 
השמש ליטפה את ראשי.
עיני נפקחו.
גיליתי את המהות.
ידעתי שאת שלי ואני שלך.
 
© כל הזכויות שמורות למחבר Mario

תגובות

חזרה ליצירות