"לא רוצים מלחמה"- מוקדש לילדי עוטף עזה

צצצצללרותי באבה

לא רוצים מלחמה                                                                        

גיא מאוד עצוב

הוא בבית לבד

וחושב לעצמו:

"אוף כל-כך משעמם כאן"

הוא כבר התקשר לכל החברים

אבל כולם אמרו:

"גיא אנחנו מצטערים  

ההורים לא מסכימים לנו להתרחק מהבית".

גם כשאמא מגיעה

הוא עוד לא נרגע:

"משעמם לי" הוא קורא בקול גדול

ובזוית העין מתחילה

להתגלגל לה דמעה מלוחה.

אז הוא שואל:

"אמא למה כולם עצובים"

ואמא מסבירה: "כי יש מלחמה"

"מה זה מלחמה?"

"כשהרבה אנשים רבים"

 "למה הם רבים"?

 "על אדמה"

"כמו שאני רב עם יונתן

על צעצוע בגן?"

" כן, רק הריב הזה יותר מסוכן

כי אנשים נפצעים וגם מתים"

 "נכון שאנשים מתים לא חוזרים למשפחה

ואי-אפשר לראות אותם יותר ?"

 "אפשר לראות כשעוצמים עיניים

וגם בחלומות".

"אני חושב שהם צריכים ללמוד לדבר

כמו שרינה הגננת תמיד אומרת"

" נכון גיא,  גם אני חושבת כך

הלואי וזה לא היה כל-כך מסובך".

אמא קוראת לגיא להכנס לחדר ביטחון

פורסת על השולחן עיתונים, עליו גליון נייר גדול

שמה מכחולים וצבעים

כוס מים וסמרטוטים

גיא מתחיל לצייר

מרגיש איך לאט, לאט המצב-רוח הרע עובר.

"אמא תראי מה ציירתי,

יצא לי איש עם פרצוף מצחיק

יש לו מקל ביד, אולי הוא קוסם?"

"אולי", אמא אומרת

"איזה קסם אתה רוצה שהוא יעשה?"

"שאני אוכל לשחק עם החברים שלי בחוץ

בלי הזעקות  ובלי לפחד שמשהו יפגע".

"אולי אם תבקש חזק חזק בלב

בסוף משהו ישמע..."

" אמא עכשיו את עצובה

אולי תציירי גם את?"

אמא מחבקת את גיא

"אמרתי לך שאני אוהבת אותך הכי בעולם?"

"הרבה פעמים, גם אני אותך".