זנוחים

זנוחים,

זבוב, שערה, נוצה, עלה ופרפר,

נערמו, בפינה בקצה, קצה הפרבר,

ובן נמלה , נחת שדוד הזכר,

על  ערימת הזנוחים בקצה הפרבר.

שעת , הדמדומים נעה באופק מנוכר,

והייתה קורצת לפינה , בקצה הפרבר,

ורטט קל עוד שרד בפרפר,

ובבן נמלה בין זכר.

אט, נמוג האור של היום האביך,

בין ענפי העץ הרחב הסביך,

ציפורי הכרך מתכנסים בשירה אחרונה,

העצים מתכסים בדיירים ללינה.

בשדרות עומדת , קופאת הרוח,

ואיש ואישה שפוני – בית רוצים לנוח,

בשעת ערביים שיפה לה לשוח,

אך , לא , כי יום אביב שפוף רוח.

במעוף הכלולות, ביום אביבי,

יום חם חרוך-שרב, שרבי,

נחים, שערה, נוצה, עלה ופרפר,

זנוחים, ערומים, בפינה בקצה הפרבר.

מזמזמם, בעל זבוב תפילה נואשת,

קריאת שמע, אחרונה מבקשת,

אל ליל הכרך , היורד כאדרת,

חיים חדשים בזו המשמרת.

אט זוחל לו הליל עם רפרף,

מפרפר, מרפרף לו עוד רף,

רף קטן וזניח,

שביב כאן, מניח,

הנחה של תיקווה, מבשרת,

ערימת הזנוחים מכותרת,

אדווה קלה נושבת,

אנחה של תיקווה עולה,

עם קרן המזרח העולה.

רף, רף,

רפרף.