ירושלים שלי

  ירושלים  שלי  

שלושת אלפים שנה ואת הינך עומדת

והרי לא מזמן ,חגגו לך את יום ההולדת.

ירושלים של זהב , נחושת ואור

חוברת לה יחדיו, על ידי אותו עם שקרא לך דרור .

על חומותיך בלילות, סובבים אלפי בניך לתורך.

למשש, לגעת ולראות את אבניך, לראות את כולך .

מגדל דוד, שער שכם ויפו, החורבה וכל הסמטאות,

הרובע הנוצרי, המוסלמי, הארמני, היהודי והרבה זיכרונות .

משער האריות, עת פרצו הגיבורים .

איך קרמה העיר שוב ..בשר , עור וגידים .

והכותל , אינו עוד חורבה ועצבת.

הן צרפנו אותך שוב אל חיק המולדת .

אז מדוע גדלת כל כך מעבר לעיר ?

והפכת לדבר , שקשה היום עוד להכיר ?

לצרף בנותיך לחיכך, לחבוק ולדחוס

מעצם הגודל , החלוקה היא ללא מנוס . 

שוב חלוקה  שוב רבעים  .

ובניך ישובו לאפוד למדים ? ולכלי הנשק חגורים ?

והרבעים , היכן יהיו ?  בתלפיות ?  במוסררה   או ואדי ג'וז ?  

הן העם היהודי  , קשה עורף ועקשן כאגוז.

ירושלים שלי , הישארי כמו שהיית אל תשתני .

כי אין לי כל חשק  ליפול שוב על חרבי .

ירושלים שלי, של דוד ושלמה המלך זקנת עם חלוף השנים 

והגיל כמו יין ישן  רק מוסיף ליופייך ובקרבך אנו חיים

אנא , הישארי כמו שאת יפה ,עטורת נחושת וזהב

ולא כמעשי ירובעל מפיבושת ואחאב