מחר אני נוסעת לנהריה

מחר אני נוסעת לנהריה לבקר את הדודים.

ערב חג זה זמן למחשבות על הקרובים.

אז מי נשאר לנו?

מונה את הנותרים.

אח אחד של אמא ואחות גם,

אמא אין ואבא אין גם,

אחות אחת של אבא

ובני דודים

ובנים של בני דודים

והכי חשוב בעל וילדים.

והדוד הזה,

האח הזה של אמא כל כך דומה לה,

הדרך שמעשן והדרך שמקבל והדרך שיושב והולך ומפהק,

כל כולו אמא שלי ,

רק הרבה יותר גברי מהאמא הנשית שלי.

ומחר נבוא קודם כל אליו ונביא מתנות

אני, בעלי ובני

ונתפלא כמו כל פעם מחדש

מגודל הדמיון לאמא היקרה שלי.

 ויש גם דוד באמריקה,

אליו צריך להתקשר ולאחל שתהיה השנה טובה

ושלא תהיה יותר מלחמה

ולייחל לבריאות ואריכות ימים.

אוי כמה נהיינו מבוגרים,

ממש כמו ההורים.