מה שנשתנה ומה שלא.../© יעל כרמי גבאי

מה שנשתנה ומה שלא.../© יעל כרמי גבאי

אחרי שזכרתי את ש`עשה לי עמלק`...

הבנתי: אין הברירה מצויה בידי אלא.. לחייך...

אביב קרא אותי ל`סדר`

לא שאלתיו `מה נשתנה`

חשתי משק כנפיו

משתכשך בין עננים קלים

ושמש ממעל,

רק חייכה...

באוויר כבר ראיתי יון חכם

מחזר אחרי יונה..

ואני עם מטלית,

עשיתי - `רחץ` לחלונות,

שלא הבינו מי ומה..

את האבק בארון ליטפתי,

כך הוא אוהב אותי...

והא ראייה -

הוא תמיד שב חזרה...

כך, בטרם יגיע חג האביב

טעמתי מן ה`מרור`.

כשנפניתי לאמר את ה`הלל`

על הנקיונות

הגיע גם תורו של אובך

לגחך.....

ואני - לא העלתי חיוך על דל שפתי...

לרגע, או מוטב אומר לחודש...

עבד הייתי

על אף ש...

ממצרים לא יצאתי ביד רמה.

אפיקומן הנחבא אל הכלים( הכשרים)

`יבדיל בקרוב - בין קודש לחול`

ובין יום של אובך

לסתם סערת חול...

ארבעה זאטוטים, כולם חכמים

ישתו כוס רביעית של פסח,

בהטייה לצד שמאל

למנגינת ה`שיכורים`,

וסבא אחד יעמיד פני תם

וימלא גם לעצמו שוב את הספל..

ולא כל כך בסתר...

אמא אחת,

תדיח כמו תמיד את הכלים ...

ותקווה בסתר ליבה ,

לשפוך חמותה על הגויים...

ואבא אחד, יבטיח אופניים

למוצאים את הצפון...

ועד שהם יתורו,

הוא ילך לישון..

גרגרנית אחת

תאמר שאינה אוהבת מצות,

אין לה מה לאכול..

וכך, בין הנקיונות והטרוניוות

היא תמרח ביד רמה את מרקחת.

עוד ריבה על עוד מצה

עד שתסיים בגפה כל החבילה.

ותתחיל שוב דיאטה בפעם המאה...

נו, אז מה בעצם נשתנה??