אופטימיות/ © יעל כרמי גבאי

במגירה הראשונה של השידה העמוסה,

הוא הניח אותה .

זהירות,

היא הייתה קצת שבירה,

צעדים מדודים עושה.

שמה היה

א ו פ ט י מ י ו ת

הרהוריו

הפליגו אליה

מבקשים אותה...

והיא תמיד חייכה

הסבירה פנים.

- "הקשיים ,

הם רק שלב מחשל בחיים."

תמיד אמרה.

כן, שם במגירה העמוסה,

קצת התקמטה לה

האופטימית מטבעה.

נדחקה קצת,

לא הייתה מרוצה.

רזתה זו האופטימית

מישהו שכח אותה,

נעולה, הייתה

אצורה

סגורה וחבולה,

כבר שנה...

כעת,

רשם לה הרופא

דיאטת השמנה...

היא אוהבת לאהוב,

ללטף

לנחם,

הרחק בניכר,

במגירה העליונה,

אפילו היא-

האופטימית,

מתעצבת אל נפשה.

בערבו של יום,

שב מן העבודה

שיחרר אותה

מן המגירה הדחוסה

דומה היא שיחררה אותו,

חיוך נסוך על פניו,

אופטימיות שבה לבצבץ אל חייו...

מחר, יארוז את האופטימית איתו,

היא תאכל מכפו ,

איתו תשתה שוקו,

תאכל לחמניה...

היא תביט סביב

איוושת עלים ירקרקים

תלחש בשקיקה

שמיים תכולים ישאו השלווה

ציפורים יאמרו שירה

ותינוק יאיר עולם ומלואו

בשחוק...

והעצב ישנה עורו

יהא ענוג מתוק

והוא...

ילחש לה

מילים אחרות

שנוגעות....

מילות אהבה...

ככה היא אוהבת אותו,

אופטימי,

כמה....

בדיוק כמוה...

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי

©

ALL RIGHTS RESERVED TO YAEL CARMI GABAY