גלעד שליט

נועם שליט,

לא הייתי  מבחינה בו עובר ברחוב

וגם בכיכר רבין ביום ההולדת של בנו החטוף גלעד קשה היה להבחין בו.

אני מניחה שגלעד דומה לו,

אני חושבת על השבריריות של שניהם.

אני חושבת על האומץ והגבורה בה שניהם נבחנים כעת,

האחד בשביו

והאחר באבהותו.

ניגשתי,

נועם תיקן אותי מיד ואיחל שנזכה לראותו עוד הרבה לפני.

התביישתי,

ברור שלזה בדיוק התכוונתי,

אבל את שאמרתי כבר אמרתי.

התביישתי בפעם השניה בשעה שחלפה.

הפעם הראשונה הייתה כשהגעתי לכיכר ומצאתי אותה ריקה.

קומץ אנשים בודדים

אולי חמישים שישים,

לא יותר משבעים.

והיה שם שולחן ארוך מקושט בבלונים יפים

והיו שקיות לילדים חוגגים

והרבה מדבקות למכוניות

ודגלים שלא נשכח את החטופים.

אז לקחתי אחת ועוד אחת ועוד

וכל כך רציתי לגמור שם את כל המדבקות ,

שלא ישארו,

שיחשבו שהיו,

היו הרבה מבקרים שבאו לתמוך,

לעודד,

להיות.