סבתי היתה אומרת שהצמידים שהיא עונדת על ידיה, הם שנותנים לקוסקוס את טעמו המיוחד.
בכל פעם שסבתי הכינה קוסקוס, ישבתי לידה וצפיתי בעניין בשלבי ההכנה. סבתי, שכבר קשתה עליה העמידה, היתה יושבת על שרפרף נמוך, מניחה קערת אלומיניום על שולחן קטן מולה. מוסיפה אט אט מים לסולת ובזמן שהיתה ממוללת אותו, קירקשו הצמידים במרץ. הצליל הזה ליווה את ילדותי כמו מנגינה וזכור לי עד היום.
הקוסקוס שלה היה טעים, בהיר, אוורירי ומנחם כמו שמיכת פוך בחורף. גם הקוסקוס של אמי ז"ל היה נהדר, אבל לא הגיע לרמת הקוסקוס של סבתי . משגדלה בתי הבכורה וראיתי את הנאתה בכל פעם שאמי הכינה קוסקוס,, הרגשתי צורך ללמוד את אופן הכנתו.
ערב אחד, עיתותי בידי, ניגשתי להכנה. הוצאתי מהאריזה את הסיר המיוחד לקוסקוס שקבלתי במתנה מאמי, הנחתי על השיש קערת פלסטיק, והתחלתי בהכנת הקוסקוס.
עיבדתי את הקוסקוס לאט לאט, חופן אחר חופן, תוך כדי הוספת מים בהדרגה. אחרי שהמים בסיר התחתון רתחו והעלו אדים, הנחתי עליו את הסיר המחורר ובתוכו הסולת המעובדת. אט אט התפשט הריח בחלל הבית. בדמיוני ראיתי גבעות תלולות בצלחות אהובַי, בהירות, ריחניות ואווריריות.
אחרי כשעה של אידוי, הפכתי את תוכנו של הסיר העליון לקערה, הוספתי מים, העברתי בכברה והחזרתי את הקוסקוס לאידוי נוסף. על התהליך הזה חזרתי פעם נוספת. הכמות הראשונית הכפילה את נפחה פי שלוש. כל התהליך ארך כשעתיים.
הקוסקוס שהכנתי באותו ערב, היה אכזבה גדולה. הריח שהתפשט בחלל הבית, היה הדבר היחיד שהזכיר את הקוסקוס של ילדותי.
התחבטתי לא מעט בנסיון להבין מה ´התפקשש´ בתהליך, שהרי עשיתי את כל השלבים בדיוק כפי שעשתה סבתי ואז נזכרתי בקערת האלומיניום ובשקשוק הצמידים. חשבתי לעצמי שלבטח סבתי התלוצצה כשאמרה שהצמידים הם הסיבה לטעם המיוחד, אבל החלטתי שעם עובדות ומסורת לא מתווכחים.
אחרי שבוע, מצויידת בקערת אלומיניום ובצמידים שסבתי הורישה לי, ניגשתי למלאכה. בסבלנות מרובה עיבדתי את הסולת בדרך שלמדתי, כשקירקוש הצמידים על קערת האלומיניום מלווה אותי בלחן מוכר.
כשטעמתי ידעתי שהצלחתי! הוא היה זהה לחלוטין לקוסקוס של סבתי.
משגדלה בתי, ניסיתי ללמד אותה את אופן ההכנה, אולם למרות שהיתה קשובה וגם ניסתה מספר פעמים, מעולם לא הצליחה להכין קוסקוס ראוי לשמו.
לימים נישאה ואני חשבתי שהיא לא תמשיך את המסורת. האמת שדי הצטערתי על כך. יום אחד התקשרה אלי ואמרה בשמחה "אימא, בואי אלי, הצלחתי להכין קוסקוס כמו שלימדת אותי, יצא ממש נפלא, ממש כמו שלך". מלאת התפעלות על הנס, מיהרתי לביתה.
ילדתי הצליחה מעל למשוער. הייתי המומה, גאה ומאושרת על שבסופו של דבר הצלחתי להעביר לה את המסורת עליה גדלתי. כמובן שלא חסכתי במחמאות על הקוסקוס האוורירי והטעים, ועוד הוספתי ואמרתי שהיא לבטח השתמשה בצמידים ובקערת אלומיניום.
בתי הביטה בי, חייכה ואמרה: "לא בדיוק אימא, קניתי אותו בסופר. רק הוספתי מים וחיממתי".
liana
