תקוותי

נשמות דומות מזהות

אחת את השניה,

מושכות בריח חבוי

מקופל בקלות מלבושים. 

רואות מה שטרם התהווה.

משוחחות בשפה מחלקת

משפתיים מנסות לחבר.

אבל את הרוב האמונה מחזיקה

מי שלא מאמין לא ימצא

תפילה עולה ברדת ליל.

שלי לפעמים נענות

והן מהלכות לפניי בדמותכם.

לעולם לא תדעו כמה ביקשתי

ובכמה דמעות.

אדם בבשרו הוא בסך הכל

כשמיכת טלאים, 

נתפר ונפטר.

כדי להכיר

מתוכו צריך לסדוק,

למצוא נביעה של תקוות

שייקוו

ויעשו אדם

והוא יעשה מהן את חייו.