ללא שם

 תחילה בכוח ואחר כך  בעדינות .

אופק צבוע  באפור ,נגיעה של שחור לצילם של הגלים , שובל של לילך אביבי מנסה לגעת בליבה .

הוא מגיח מהערפל , אדום מסביבו תוחם , מעט אודם בפניו ניגר באיטיות כחליטה של דבש .

היא מלקקת את פניו לשונה מחוספסת .

טיפות קטנות מעיניה נופלות כפלומת נוצות , הירוק אותו היא אוחזת בעדינות אחר כך בכוח  .

הם מתמזגים ,כעת כרוכים למקלעת שאין להתירה ,פסים של צהוב מגיחים מן האופק כפרפרים מרפרפים על בליל הצבעים שהיה גופם .

קווים ברורים בינו לבינה החלו להיווצר .. יד מתירה קשר רגל משחררת רגל אחרת .

צללים של ירוק וסגול וכחול ,קשת מאירה דמותם באור אדמדם אביבי , עלי שלכת מרחפים באוויר עוד  יד מכוונת,  ועכשיו רואים אותם כל אחד כצלם  .

מבט מרחוק  ונדמה כי,חסרים בהם צללים

להדגיש את חוזקו של העלם , את עדינותה של העלמה .

מעט לבן לעומק מעט צהוב ליצירת תחושה .

ושוב קרבים הם במראה ובנוף  מתמזגים הם לפי החלטתו של היוצר

משתנים הסגול הכחול והירוק לפי גחמות הלב . ..