להיאחז

נאחזת, בכנפייך, אבל זה לא עוזר.

נכנסת לחלום, כמו אל עולם אחר.

בדרך אל האושר, נגמרות כל המילים,

שרה עוד שיר, מול ים, וכוכבים.

כמו שעון חול- סופר גרגרים, סופר דקות,

כמו מבט תכול, מספר סיפורים, שונא צעקות,

כמו הים, שחור רגוע, אך סוער,

כמו ענן, צף בשמיים, ממהר,

רוצה עכשיו מהר, שיעבור כבר הכאב,

שגל, גדול, יטביע את מי שעוד אוהב.

שנישאר פה, רק, אנשים ללא שום רגש,

שלא נתגעגע, ללילות של אמש-

ששכבנו בחולות, מתמכרים לשקט, לשממה,

מתחממים מול השקיעה, שומעים אותה צועקת, הדממה.

ופתאום, קול מוכר, מעיר מתרדמה,

מישהו, מהעבר, כמו חזר אל הבמה.

ומבטיח שעכשיו, הכל ישוב להיות כמו פעם,

ואני, מאמינה, מסתירה דמעה, מוחקת זעם.

וכמו בשירים, מדמיינת סוף כה טוב,

נאחזת, בכנפייך, אבל הסוף כל כך קרוב.