דגדוגו של אוויר / © יעל כרמי גבאי

17.1.08

מדגדגת צינה עצמותי

בלא התר

מבקשת לכבוש חמימות של אני

כאבישג אצל דוד..

ואני מכלה בה זעמי,

בקבוק רתוח

משימה בחייקי,

ומפנה לה עורף,

שולחת אל מדבר תעתועים,

כהגר..

לוגמת בשקיקה מי מרק מהביל

והוא - הקפאון (הדביל...)

מביט בי בעיני קרח

בתמהון כעני כפתח.

מבטו מקפיא בי יום וליל.

מכל היקום

כאילו מבקש רק בי

למצוא חומו של צל

להתכרבל...

ואף אם

יהתל ידגדג יתחנן

או יפול למשכב

ליבי רק חמה מבקש

ורומז

מר כפור

צא וחפש לך חבר אחר

ואין ידי מושטת אל הקור

מצטנפת בגפי אל שמיכת מכאובי

רב לי, די

איתי אל נא תתעסק...

לא כדאי.

כל הזכויות שמורות

ALL