כל מה שרץ

מציצה למטה, היישר אל בועה שחורה.  מה בחרה להיות שעירה לעזאזל? ממש לעזאזל, לא מתאים לה, מספיק שרצה עד כה. עכשיו אין אף אחד מאחריה, הגיעה אל שפת התהום, שוב להציץ אל התהום, הכל כל כך עמוק, והשחור הקודר שבתחתיתו.  היא רואה שם משהו זז, לא יכול להיות!, אינה מאמינה, משהו שם זז וחוץ מזה מה הם האדים הללו שעולים משם? יכול להיות שזה סתם אזשהו זפת.  אולי כדאי לרדת לבדוק, הנה כאן היא רואה נתיב אזשהו, קצת מפותל, נראה לה שהוא יורד למטה.  רגע חייבת לאחוז כאן לפני שתתגלגל למטה ובאמת תהיה  שעירה לעזאזל, ומה פתאום ירדה?

וואלה אין לה מה לעשות. היא יורדת ואוחזת בדופן השמאלית ומימינה פעורה התהום, אדים מהבילים מגיעים עד אליה, שוב יורדת.  יונה או שחף?!.   היא רואה שחף דואה אליה.  זה שחף! מוטת כנפיו ארוכות וצחורות והמבט שבעיניו, האמנם ?!  רגע השחף פותח את פיו ואומר משהו, מנפנף פעם פעמים

פורשת שוב את ידיה, ייצבה את עצמה, השחף נוחת עתה על ידה השמאלית ובימינה נוחתת היונה והם מפנים עורף אל תחתית  הנקיק ועולים חזרה אל פני השמש.