"אולי תזוז כבר?!" ראש העיר ירק את המילים לעבר הנהג מבעד לקפה החם שהחזיק בידו הפנויה.
הנהג שישב במושב הקדמי חנוט בחליפה אדומה ומזיעה הביט קדימה ושתק. המיזוג לא עבד ולמרות החום הכבד ששרר בלימוזינה המפוארת הנהג נראה לראש העיר שליו להחריד. נו טוב חשב ראש העיר לו אין על הראש את כל הדאגות המזורגגות שנפלו עליי בחודש האחרון.
לידו על מושב העור הבהיר נח מקומט עיתון הבוקר והוא הביט בו בייאוש. יריבו הפוליטי הגדול ביותר טרח לפרסם הבוקר ברוב אדיבותו מאמר של חמש מאות מילה, שבו הוא מפרט את כל אחת מהצרות שנפלו על העיר בחודש האחרון ולזקוף את כולם לחובת ראש העיר.
והגרוע ביותר היה שהוא צדק.
הוא הביט החוצה לעבר המשך השדרה שמכוניות חסמו אותה מכל עבר, וזרק מבט לשעונו שרצועה חומה כרכה אותו סביב פרק ידו מתנה מיריבו הפוליטי כאשר נבחר בבחירות האחרונות, הוא רצה להקיא.
הוא הביט במראה שהייתה קבועה במושב לפניו וראה את שיערו האפור שמפרצים קטנים החלו מבצבצים בצידיו, כנראה מהלחץ חשב לעצמו בעודו מחליק את אצבעותיו בין השערות.
הוא ידע שהוא יאחר לפגישה הבוקר והוא ידע שזאת אשמתו. כל מה שהיה צריך לעשות זה להתעורר חצי שעה מוקדם יותר אבל המשחק נמשך מעבר לשתי הערכות ו...כן הוא מצטער על זה עכשיו.
מרחוק הדהדה סירנת אמבולנס שהלך והתקרב. הוא התחיל להבחין במכוניות יורדות לשוליים. הנהג התחיל לעשות סימנים שגם הוא מתכוון לזוז אולם לפני שהספיק אפילו להניח את רגלו על דוושת הגז נשמעה מאחור צעקתו של ראש העיר.
"נדמה לך שאנחנו הולכים לזוז כדי שאוכלי הנבלות האלו יחצו את הפקק!" הנהג התחיל לפתוח את פיו בתגובה אבל התחרט ברגע האחרון, הוא ידע שאין טעם.
הסירנה הלכה והתחזקה וראש העיר הביט במראה. הוא הבחין שהם המכונית היחידה שנשארה עומדת באמצע הכביש וכל המועקות של החודש האחרון הצטברו בו והוא היה נחוש בדעתו לא לזוז.
האמבולנס כבר היה ממש מאחוריהם והחל לצפצף. הנהג החל להילחץ.
"אדוני אולי כדי ש-"
"לא! אני לא מכיר אותם? זה הכל הצגה ז-"
"אבל אדוני אולי יש שם מישהו בפנים ו-"
"אין שם אף אחד תפסיק עם התמימות המזויפת הזא-"
"אדוני אני באמת חושב ש-" הנהג סגר את פיו באמצע המשפט, הסירנה פסקה.
"הא!" צהל ראש העיר "אמרתי לך שהם נבלות או לא אמרתי!"
ראש העיר נשען אחורה בסיפוק, אולם הנהג זע באי נוחות במושב הקדמי נותן לשקט לא טבעי לרחף ביניהם. ראש העיר עצם את עיניו. עברו כמה דקות שנדמו כמו נצח לנהג.
ב-ו-ם! דפיקה רמה נשמעה על דופנה האחורי של הלימוזינה וראש העיר קפץ באחת "מה לעז-"
דלת הלימוזינה נפתחה בפראות ואדם לבוש במדי מ.ד.א עם כובע מוזר לראשו עמד שם וצעק על הנהג.
"תגיד אתה דפוק? יש לך מושג מ-" האיש הרים את מבטו והשתתק כשראה את ראש העיר שישב במושב האחורי. ראש העיר כיווץ את עישוניו והישיר אל האיש מבט חמור אולם לפני שהספיק לפתוח את פיו המשיך האיש עם הכובע המוזר "אתה!" הוא כיוון את דבריו כעת לראש העיר.
משהו במבטו גרם לו להתכווץ ובאותו הרגע ידע ראש העיר שמשהו נורא קרה.
אנשים החלו מתקבצים מסביב לשתי המכוניות, האיש המשיך.
"יש לך מושג מה עשית?" ראש העיר שעד עכשיו נותר דומם במקומו, קפץ ששמע את המילים האלו ויצא מהלימוזינה בריצה אל עבר האמבולנס.
דלתותיו האחוריות של האמבולנס היו פתוחות לרווחה וראש העיר הבחין בנער ששכב על המיטה האדומה, צינור שקוף תחוב לו בפיו ואדם נוסף שהיה לבוש במדי מ.ד.א רוכן מעליו ומסדר דברים שלא הבין מהם בקופסאות.
הנער היה מוחסר חיים והאיש שסידר את הדברים בקופסאות פנה להביט בראש העיר, מצחו הבריק מזיעה דביקה.
"ראש העיר אתה לא מבין מה קר-" האיש השתתק. כנראה שהכתה בו הידיעה שראש העיר הוא האיש החשוב שתהו מי הוא בלימוזינה השחורה שחסמה את דרכם.
ראש העיר הביט בפניו של הנער והלבין.
זה היה בנו של יריבו הפוליטי הגדול ביותר.
