חזרה ליצירות
שירים

תכלת אבודה

צבי הורוביץ | (17/11/2007 07:44) | 62 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
תכלת אבודה
 
 
"כבה מאור עיני  התכלת של הילדה"
לאט,רכון ראשו,הרופא בלבן
מכה על ליבו את רעד בכייה
של האם...
"כל שניסינו לא צלח"
כמה צער מקופל בברון האם השחה
אל שנותר מבוקר גאוותה
שהחשיך...
 
 
זהב ראשה התעמת ברוח העיקשת
שערה,שזורים בו גם גווני חום האדמה
נידמה למיפרש עורק המתכת
הניפרס בחציבה
זהב הטבע,טרם תמששו יד אדם
מלוא חפניים
 
 
שמלתה נירתעת מנשיבתה
של זו הרוח,נאחזת למולה
כדגל מוכה גלים המתנוסס בראש ההר
בהביטה ממנו אל הים
הנאנח אליה את נפץ התרסקותו
אל חופו,שולח לה חיזוריו
ברסס ערפילים,אדי מי מלח
ללטף פנים, לצמרר בשרה
חידודין חידודין...
 
 
כך ניצבת היא הילדה
עומדת יצוקה
על מדרגת החוף הגבוהה
מבטה נוהר כיסופים,פעור לרווחה
אל מקווה המים הגדול
מרגלותיה
 
 
נענית לו בדמעות מלוחות
ממקור התכלת שלה
עיניים גדולות כחולות
כשני חלונות תאומים ,עגולים
אל ים נעלם
שמפליג בו הדמיון...
 
 
"בואי ילדתי ונלך..." אמרה אימה
בהניחה יד של רכות על כתפה
"מחר נבוא הנה שוב
וכל יום...
הלוא הבטחתי לך זאת
ביום ההוא
היום בו נלקח ממך ביתי
מאור עינייך,מראה הים
כבו בו גם כל ימי..."
 
 
עיניים גדולות וכחולות
כשני חלונות תאומים עגולים
אל ים נעלם שמפליג בו הדמיון
הוא כל שנותר לה להחיות
בתוכה...
 
 
 
כל הזכויות שמורות.
 
 
 

תגובות

חזרה ליצירות