החלון

החלון

`` מה אתה רואה ,אחי``?
לאט קולו של האיש
ונשמע שייסורי כאב
לשים וממצים את ביקועי
מילותיו


``רואה אני את שמי התכלת``
באה התשובה
ובהם ניצבים עצים ירוקים
בחוזק
דקים וגבוהי קומה
ארוכי עליהם,מתנשאים
אל מרגלותיהם
צבעם ירוק ,ירוק עד...``


``ומה תראה עוד``?
חרקו המילים,נחבטו
בגישושן,בין כתלי החדר
חוצות את חללו
תקוות שווא אל החוץ

``רואה אני גם אגם מים שטוחים``
המשיך הקול שלידו
``ושורות שורות גלי קצף קטנים
שטים בהם,מלבינים וטהורים
על פני הכחול העז
ולהק בעלי כנף
טובלים ונוסקים בהם
בין מים ושמיים``

וכך ,מידי יום
שני אנשים חולים,קטועי רגליים
שרועים על מיטותיהם
אחת ליד החלון
ומחיצה ביניהם
מבלי יכולת
לקום
במחנה שבויים נידח
וכבר עברו חלפו שנים
הודחו חייהם מלהיקרא
חיי אדם...


דבר אחד היה לכוד בסתר
בין השניים
לשוכן ליד החלון היה
מטמון זהב קטן
את מקומו השביע שלא לגלות
אלא שחברו,כלתה נפשו
אל מקומו ,שליד חלונו
ולא התאפק עוד
לחש על אוזן שוביו
כיצד למוצאו
ואת מחירו...


לעת ערב,נעלם אחד מהם
והשני הועתק אל מקומו
בוהה בפתח החלון
כל הלילה לא עצם עיניו
ולו אף לרגע
עם בוקר אור ראשון
הרים ראשו אט אט
השקיף רועד
וראה
קיר אבן גדול ...
וזה כל שהיה נראה
מבעד לחלון.

 

כל הזכויות שמורות