" ובעת ההיא -המשכיל יידום!" ©

הפעם, זווית שונה.

אולי תיאור מציאות הזויה, אולי קיימת

בביתו של כל אחד / אחת מאיתנו,

מכל מקום שלא נביט או נבחן אותה מציאות

יתברר תמיד

כי ..שתיקות לעיתים שוות זהב...

זהו סוג מאוד מסויים של 'תענית שתיקה',

היא שואלת משהו, הוא ממלא פיו מים,

לו ידע גם לשחות בשקט, כמו דג...

חולף הרהור במוחה...

אבל, נהפוך הוא...

יש בו תכונה כרישית, חושף שיניים מאיימות,

משל השלכת אבן, אל לב הים, אל עין הסערה

היוצרת בלא חמלה,

מעגלי אימה נטושה.

ורק גלי ים מביעים קולם...

עיניו מתרחבות בחוריהן,

מחשבות קיצך לאחור...

זה מתרחש, רק כל אימת ש ...היא מעיזה לדבר...

וכשהיא, בדחילו או רחימו שותקת,

האוקיינוס, לשעה קלה, שוקט...

אינה יודעת מתי לשיח , או מתי לשוח...

מתי ישקוט הסער מזעפו.

כך תלוי ועומד מעל ראשה,

כחבל תלייה .

חוט שביר של שתיקה.

וכל אימת שתפר אותו

היא חווה את תוצאותיה בכל חמשת החושים.

גם 'החוש השישי' למרבה השמחה,

כלי עזר יעיל, במדד מזג האוויר

במלחמת הדממה הזועקת.

כך, לחוש הכל, בכל החושים

ו...המיחושים.

למראית העין הייתה תחושה שבביתם שתיקה

כמו הרמוניה מתמדת,

אך, היה זה רק השקט שלפני הסערה...

כשתמו ימי השלווה, המדומה...

היה מתמלא פיו, קצף ללא סיבה

הכריש היה מתעורר שוב,

והיא שוב... בודדה

בעין הסערה...

בעת הזו -

אף אחד אינו גוזר את השתיקה

שהרי כתמיד -

כשהוא נוטל מספרים,

לעולם אינו משיבם אל מקומם ...

קופסת כלי התפירה,

המעוטרת וורדים שלל גוונים

ורודים, אדומים, גם חיוורים

ריקה..

ALL