בזמן האחרון אני מרגיש שאני "נורא" אוהב!
לא הצלחתי לפענח ממה נובעת ההרגשה אך היא לא עוזבת אותי....
נכנסתי לגוגל והקלדתי אהבה.... לא, לא בא להקדיש 300 שנה כדי לקרוא את כל מה שכתוב בגוגל על אהבה...
קיצרתי דרך ופתחתי אבן שושן. הגעתי למונח נכד, יש! קפצתי משמחה. "הבנת הבעיה היא מחצית הפיתרון" הכרזתי בקולי קולות כדי שאבין מה אני אומר....
אחרי הגילוי המרעיש מצאתי פינה בבית שהכלבלבים לא יגזלו גרם אחד של אהבה מהנכד ושקעתי במחשבות.
לנכד שלי יש שלשה סבאים וזה מקשה ומכביד על תחרות "הסבא הטוב"...
כדי להשיג את המקום הראשון, לקחתי החלטה להשקיע באהבה לטווח רחוק.
מה אפשר לקנות לנכד לטווח רחוק?
בשביל זה יש עיתוני שבת.
תלשתי והשלכתי מכל העיתונים את כל העמודים המפריעים עם הכתבות ונשארתי עם 150 עמודים של הצעות קנייה מפתות..
מה אקנה לילד מתנה כהשקעה לטווח ארוך כדי לזכות במקום הראשון בתחרות בין הסבאים?
עלעלתי בדפים הלוך ושוב.
פינת אוכל מעץ בוק?
לא, זה מוקדם מידי...
מחשב מתקדם ברשת איבורי?
לא, לא מקורי לטעמי....
משקפים באופטיקנה?
לא, לא משכנע...
אולי חמישה חומשי הארי פוטר?
לא, לא כדאי להתערב בחינוך....
אופנוע! הבריק במוחי, אך מיד גנזתי את הרעיון.... זה כבר שייך לירושה...
את הגאולה מצאתי במוסף זמן נתניה.
רשת ה"פיראט האדום" שוברת מחירים במבחר מרהיב של בריכות שחייה....
זהו! עליתי על הרעיון. אקנה לילד בריכת שחייה במחיר שבור, אמקם אותה בחצר ביתנו ואז מובטחת לי אהבתו של הילד לשנים רבות.....
התבוננתי בתמונות והתלבטתי. כבר ב 150 ש"ח, אפשר לקנות בריכה שקוטרה כשני מטר ועמקה שישים ס"מ... אבל היא שקופה...
מדדתי את הגובה שלי בישיבה במים וראיתי שהוא יותר משישים ס"מ אז זה בסדר אבל מה יהיה אם כל אחד מחוץ לבריכה יראה מה אני עושה בתוך המים בישיבה...
שקוף לא בא בחשבון! אני נחוש על כך....
הרחבתי את ההשקעה וטיפסתי לברכה יוקרתית. שניים וחצי מטר קוטר ושבעים וחמשה ס"מ עומק.
כמה הקפות צריך לשחות בבריכה כדי לגמוע מרחק של 100 מטר בשחייה? שאלתי את העיתון....
העיתון לא ידע, אבל אני עוד זוכר איך להפעיל את הקסיו FX82 שלי מהתיכון. ובכן, אם אתה דג מסוג "גופי" עליך לעשות שלשים ושתיים הקפות.... אבל אם אתה בן אדם, חפש לך בריכה אחרת....
"תפסיק להתחכם" אמרתי לעצמי. "לך על הגדולה ביותר"....
הלכתי.
הגדולה ביותר מחייבת גם מקפצה. אפשר לחסוך את המקפצה אם קונים סולם לקומה שנייה כדי לקפוץ משם. הייתי מוטרד מהעומק... שבעים הסנטימטרים של העומק לא נראים מספיקים...
יצאתי לחצר לבדוק, אולי אני יכול להגביה את הבריכה כדי להקטין את הסיכון....
פתאום ראיתי שהגדר של השכן תחדור לי לאמצע הבריכה....
ניסיתי את הצד האחר. אפשר לבצע סטייה קלה של 20 מטר בחומה הצמודה לכביש. הרבה יותר פשוט לספח שטח ציבורי מאשר שטח של השכן.... אבל זה יחייב קנייה של מקפצה במקום הסולם.....
"השתגעת?" שאלה אשתי כששיתפתי אותה בהתלבטויות...
"אתה הולך להרוג את הדשא?"....
ברגע שמזכירים את הדשא שלי בחצר אני נמס. הדשא שלי הכי ירוק בשכונה, צומח הכי מהר ויש בו את השלשולים הכי גדולים במושב!!!
את הדשא שלי אף בריכה לא תיקח ממני!
גזרתי את כל תמונות הבריכות מהעיתון, הדבקתי על קרטונים ועשיתי מובייל יפיפה עם מקלות כביסה....
כשיגדל הקטנציק נלך ביחד לחנות ונקנה את הבריכה שהוא ירצה ונשים אותה בחצר של ההורים שלו ואני מקווה שהוא יקרא פעם את הסיפור הזה ויבין כמה אהבתי אותו.....
