חורף

היא מפחדת מהחורף.

מזה שהיה לפני,

וזה שיבוא אחריו.

המחשבה שחודש-חודשיים

היא עוד תנשום לרווחה,

מנחמת ומזעזעת,

מלטפת ומחרידה.

הרעם כחץ מכוון הישר לעור התוף,

הברק בהבזק מסנוור,משתק.

ויש בו בחורף דבר מה שחודר.

מרעיד וחונק.

היא מכינה את הארון לחורף.

שוב חושבת שזה יעזור,

שזה ישנה.

המגן המוכר ביותר,

השטחי,הממכר.

כל-כך קשה להתמודד עם הכפור.

ושוב הלבד.

הבדידות.

ואין שום דבר ואין אף אחד.

ואין.

שתתמודד,

שלא תתכסה בשמיכות,בפוך של שקרים.

החורף דובר אמת.

אין עוד אשליות וכזב.

הוא חושף,

והמים זורמים.

מפחדת מאוד מעצמה.

לעולם החורף ישא באשמה.