אבא, אל תעזוב שוב! אנחנו צריכים אותך!

אבא, איפה היית אז, אתה זוכר?? כשנולדתי... כשהגוף של אמא כבר לא יכלה להתמודד עם הכאב הנוראי שגרמתי לה. איפה היית אז?? אני לא זוכרת את פניך..

ואבא?? איפה היית בחוג בלט שלי?? אתה זוכר? כשנכנסו החיילים לאולם והרסו לנו את ההצגה היפה שתחננו כבר שנה שלמה?? איפה היית אז, כשהתחילו החיילים הרעים לשרוף את האולם ואת כל הקישוטים שהכנתי מוקדם יותר?? אני לא זוכרת את זרועך..

אולי אתה זוכר את הפעם שנשארתי לבדי, בין כל העולם המפחיד והרועש, רק אני נותרתי. כשהחיילים חזרו ולקחו אותי מהבית, איך לא תזכור את היום שמיליוני בניך בכו על מותם של אוהבם?? איך אתה לא בכית מכאבם?? אני לא זוכרת את כאבך.. רק את כאבי.

"ברור שאבא זוכר..." כמו שאמרתי למיה.. "הוא אבא, ברור שהוא אוהב....אם רק תאמיני...אני בטוחה שהוא יחזור......אולי יום אחד הוא יחזור."

לפעמים אני כבר שוכחת איך מרגישה אהבתך.

אני עדיין מחכה לך שתחזור.