מוּזָה

כשהמוּזָה עלי ֹשוֹרה,

תחת כנפי הַֹשְכִינה –

אני מרגישה.

המילים ברֹאשי עוברות,

כמו כנפי מלאכים – מרחפות.

הן-המילים, בי שבות

ונוגעות.

מבקשות, ממש מתחננות

ממני – אותן על הכתב להעלות.

אז אני שוקעת בהגיגים,

מילים, מילים ושוב מילים,

מה מהן כותבים?

שיר, סיפור או אגדה,

או מכתב תגובה,

לביקורת ספרותית שנכתבה –

במוסף עיתוני - על יצירה.

ההחלטה, באיזו יצירה,

הוכרעה כתיבתה.

היא זו,

אשר בתוכי נהגתה ונהרתה,

תו אל תו ותג אל תג נטוותה

והגיעה שעת לידתה.