אנו נפגשים עם הסביבה באמצעות החושים שלנו, ומגיבים אליה באופן יוצר ויעיל,
לאחר עיבוד המידע שנקלט במוחנו.
חוש המגע הוא מהחושים החשובים והראשונים המתפתחים אצל העובר , המשמש
כלי קריטי להתפתחותו. תינוקות שאין נוגעים בהם – אינם יכולים לחיות.
פיליס ק.דיוויס כתבה בספרה "כוחו של המגע" כך:
"ללא מגע
תינוק גווע
הלב האנושי כואב
והנפש קמלה".
" האם גדלתם באווירה נטולת מגע? האם הרעב הפנימי שלכם מהווה למעשה כמיהה למגע...?"
קיים זרם פסיכולוגי הטוען, כי חלק גדול מבעיותינו החברתיות והאנושיות נובע מכך שאין אנו
מרבים להתחבק להתנשק ולהתחכך כפי שעשינו בימי ילדותינו.
האם תינוק הנישא כל שעות היום והלילה על גוף מבוגר יגדל להיות עצמאי בטוח בעצמו, או
שיהיה ילד ובוגר מפונק?
ג'ין לידלוף, פסיכותרפיסטית אמריקאית חיה שנתיים וחצי ביערות ונצואלה בחברת שבטי
אינדיאנים. חקרה את אורח חייהם מרותקת לעצם העובדה שילדיהם נראו עצמאים רגועים
ומאושרים יותר. בספרה "עקרון הרצף" פרסה את תפיסתה על פיה התינוק מגיח עם שתי
ציפיות מולדות :
- להימצא במגע מתמיד עם אמו או מטפל אחר בחודשי חייו הראשונים.( תינוק כזה
צמוד לגופה של אמו לאורך כל שעות היממה. בזמן עבודתה , בעת מפגשים חברתיים וכד').
- להיות עד לחיי המבוגרים מבלי להיות במרכז תשומת ליבם.
כאשר שתי הציפיות הללו מתממשות יגדל התינוק לאדם בריא השמח בחלקו,שתחושת אהבה וערך עצמי
תלווה אותו כל חייו.
ריצ'רד הדין חילק את המגעים השונים לסוגים המתפרסים מהודעות בלתי אישיות, ועד להודעות
אישיות ביותר:
1 תפקוד מקצועי הודעות בין סוחר ללקוח , רופא חולה.
2. חברתי- נימוסי לחיצת יד.
3. ידידותי- תמים טפיחה ידידותית על הגב או חיבוק כתף.
4. אוהב אינטימי נגיעה בלחי אהוב, נשיקת אוהבים.
5. התעוררות מינית נגיעה הדדית המלווה משגל.
כולנו זקוקים למגע ,תינוקות, ילדים, מבוגרים וזקנים. בכל שלב פונה הצורך לכתובת אחרת.
ניתן לחלק את האנשים לשני סוגים:
"הנוגעים", "הלא- נוגעים".
"הנוגעים" נוטים לתנועות פתוחות,
בעוד "שהלא נוגעים" משתמשים בתנועות סגורות.
אם רק נוכל לחזור למצב בו נגענו חיבקנו ונשקנו בחופשיות, נהיה הרבה יותר מאושרים !!
