ליחשוש

ליחשוש עדין.

מנהרה אפלה והאויר עובר בה באיטיות, אתה מרגיש את האויר מזיז את השערות בתוך אוזניך.

שקט.

אין פה כלום עכשיו.

יום הולדת שמח ילדי היקר אתה בן שנה קיבלת סוס עץ.

קיבלתי המון מתנות בשלל צבעים בחיי.

מי אני עכשיו?, אני כבר לא זוכר, מי הייתי פעם?

הזמן בא ועובר עוקף אותי מכל כיוון אני לא יכול לצאת, נשימה עמוקה, ונשיפה שמוציאה ממני החוצה.

מצאתי מערה, הקיר הוא החבר השקט שלי אני מספר לו הכל, אבל לא נשאר לי כבר מה.

לדפוק את הראש פעם ביום בקיר, עד שיוצא זרזיף דם.

זה התחביב שלי, תוך שנה או פחות אני אחליף את כל הדם בגוף שלי.

אני רוקד בין קירות המערה את הריקוד השקט שלי, מרגיש את הרוח מסביבי מתרכז בה ואז אני עוצם את עיני ודופק את הראש בקיר.

אתמול קמתי נחנק, ירקתי גוש דם חלקו קרוש וחלקו נוזלי.

אני מצייר על הקיר, כל כתם שירקתי מסמל חיה וכל חיה מסמלת אותי, הצבע של הדם משתנה בתוכי ומשתנה מבחוץ.

אני יוצא החוצה כדי להרגיש את הרוח שנוגעת בפני, כשהיא מגיעה אני בורח.

כשהייתי קטן היה לי סוס עץ, נהגתי לרכב עליו, יותר מזה אני לא זוכר, אבל היה שם עוד משהו.

לפעמים אני מדמיין את הזמן עובר דרכי, הוא פה כל הזמן.

לקפוץ כמה שיותר גבוה, לנחות כמה שיותר עדין.

להזיז את ידי מבלי להפריע לרוח מסביב, לחייך מבלי לדעת שזה קורה, לתקוע את ידי באדמה מבלי ליצור גבעה.

אתה זוכר אותי?

אמרה.

אל תבכה!

הוא הסתכל עליה בעיניים פקוחות כאילו היא הדבר הראשון שראה בחיו.

מצמץ בעיניו מצמוץ תמים.

היא היתה חמה, את זה הוא הרגיש.

כתם חדש, הדם המשפריץ יצר הד שהפתיע אותו.

הוא קם יצא החוצה והסתכל על האור.