יצירות אחרונות
בְּשׂוֹרַת יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא/ מאת: אהובה קליין (c) (0 תגובות)
אהובה קליין /שירים -29/03/2024 16:48
פניו חרוטות בליבי - לאהרון אלמוג באהבה (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -29/03/2024 07:15
בְּלֵב הַנֶּפֶשׁ (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -29/03/2024 03:09
התחלות וסופים (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -28/03/2024 21:34
שיר השבוע - כבר אביב (4 תגובות)
*לנה* /שירים -28/03/2024 21:33
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (10 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (11 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (2 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
שירים
ילדה בובה06/11/00 ילדה-בובה היה הייתה ילדה,
ילדה יפיפייה.
שיפעת תלתליה
עד כתפיה הגיעה. סרט לבן בצורת פרפר, תמיד בשערה. שמנמנה, עגלגלה, חיוך תמידי על פניה. שמחה, אף פעם לא בוכה, כל אשר נתבקשה- ברצון נענתה. כל קרובי המשפחה, תמיד אמרו: היא כה יפה וטובה – ממש בובה. כאשר שאלוה לשמה, "לאל'ה דולי", הייתה עונה. לא ידעה, אותה ילדה, כי בכך אישרה, שהיא אכן- ילדה בובה. פשוט "ריש" לא ביטאה ובאנגלית לא שלטה. כה תמימה הייתה, עד אשר כך נהגה: הולכת למגרש הפועל הישן, את שמלתה מרימה. תחתוני המשי החדשים שלה, לעיני כל מראה. במגרש רצה, שרה, מזיפת, צועקת, אומרת: אני לאל'ה דולי! יש לי תחתונים חדשים! מה ילדה כה קטנה, מבינה, מה זאת "בושה"? רק כאשר מעט גדלה, לימדו אותה ההורים, כי כך אין נוהגים: את השמלה, לא מרימים ולכל העולם את התחתונים לא מראים. אפילו אם הם חדשים ויפים. ימים חלפו, הילדה גדלה, ממעשיה המגונים – חדלה. "ריש" היא כבר בטאה ואנגלית למדה. כך לה נודע, כי "דולי" פירושה "בובה" ומאז את שמה נכון הגתה,
כך יותר לא הייתה, ילדה –בובה.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |