מפוני הבתים

מפוני הבתים

מרכינה ראש באובדן

וכואבת את סבלכם.

בית וגינה בניתם

והנה אתם מותירים אותם כאן.

ילדות, בגרות וזיכרונות שם יצרתם,

ארץ קטנה שלכם

בתוך ארץ גדולה שלנו.

ילדה משחקת,

נער ונערה מטיילים שלובי ידיים

ובן בוכה על קבר אביו ואימו,

כל זה יישאר שם, ורק הזיכרון ילך עימכם לעד.

ליבם ונפשם מבינים את האסון והאובדן

אך מתעטפים בעז ובגבורה

ואין איש העוזר להם,

למפוני הבתים.

כולם מדברים אל מול המרקע,

והם כואבים את הפינוי שקרב ובא.