אז נפרדנו

אז נפרדנו. קורה.

כמו בכל זוג קיים, גם מגיע הרגע לסיים.

כי עם כל הריבים, השריטות, הקווים, זה מתחיל להלחיץ, לאיים.

אל תיתן לי מבט, אל תכתוב, תתקשר, ותבין-זו נקודת אל-חזור,

לא יורדות לי דמעות, לא רוצה כלל לבכות, כי מכאן לא קיים המזור.

וחבל אוי חבל, כי כולם כך אומרים-

מסתכלים לי לתוך העיניים,

הם בודקים אם כואב, אם נשבר לי הלב,

כי כולם מחפשים להיות שניים.

מסכימה, זה חריג, שרוצה רק לבד, אבל בינינו, זה הפך מטופש,

והגיע הזמן שאלך לי מכאן,

לחפש אהבה מחדש.

זו הייתה די צרה, אז ממש בקצרה- אני אחתוך את כל מה שנשאר,

כי באופן אותנטי, זה נהיה כבר פתטי,

 והקשר שלנו נגמר.

אז סליחה אם הטעיתי, שיקרתי, המצאתי,

באמת מתנצלת, סליחה!

אך אם לומר בפשטות, בלי יפויי או קישוט,

אני יותר מדי טובה בשבילך.