עוד דמעות ואהבה

עוד דמעות ואהבה

והעץ גדל קמעא

ועוד זלגה דמעה

ושוב נוספו עלים

התרבו גם ענפים

ולא חדל ליבי

ולא פסקה נפשי

לחוש בכאבי...

ולא מנעו מילים

וכן לא סיפורים

ממני  מכאובים

על כן –בעל כורחי

ונגד רצוני

לכתוב הוספתי

כי לא נרגעתי

כי לא  נושעתי

ושוב שירים  וסיפורים

קצרים  וארוכים

על החיים  ועל המתים

ברובם –אך לא כולם,

הם עצובים ,

בעל כורחי- נגד רצוני !

ופתאום -                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           הנה שיר מלא תקווה !

והנה אני רואה

את השמש העולה !

הקשת בין העננים צצה –

לאחר הגשם המשתהה

ולא לגמרי  עוד  רוצה,

להעלם- על כן שניהם

יוצרים הקשת היפה...

ושוב חוזרים העננים

ומכסים את השמים

ושב

הצער בליבי

כי  רב...