פרידתי האחרונה

זאת תהיה לי היום פרידתי האחרונה

עת חושך ימשול בכל פינה

ורק תבקיע במנורת החדר הקטנה  

פיסת אור של חום גיל ורינה

ובשמים וריחות הקינמון

זכים יהיו כענבל הפעמון

והבית אותך ישמור

וינגן לך פיוט בנעימת הכינור

הליל לך קורא ילדתי 

תוגתך היא עצב אנושי

אך העלים נושרים בסתיו

ודולקים בלאט נרות החצב

אל המפתן שבה הצינה

ושם למעלה בשמיים רוגעת לבנה

בין צמרות הרוח הומה

פרידה אחרונה לך תיתן נחמה      

בגזוזטרא לך תשבי

בליל צלול, קריר סתווי

פרידה אחרונה מבקשת

את דמעת שמורת עינך הרוגשת

הליל לך קורא ילדתי

התוגה היא עצב אנושי  

ידי עוזבת ידך 

ורק נותר לי הד קולך

בין משעולים ושדות

תדעי עוד הרבה פרידות

אך ממני זאת פרידה אחרונה 

כעת ילדה תפרחי כשלהבת להבה  

ותלכי יחידה לך ברחוב

עת אצפה בך מהמרחק הקרוב

כי תלוי כמלאך במרום 

עת הזמר יסתיים לו כך פתאום

הליל לך קורא ילדתי

התוגה היא עצב אנושי

ובין תכלת שמיים