לא יכולתי להגיד דבר

לא יכולתי להגיד דבר

לא יכולתי להגיד דבר

גיששה לה הדרך בין דרכי אפר

עד יבשה היא בין דליחות המדבר

ונתמלאו עורקיה בשיטפון הנהר

דבר לא אומר

העולם כולו כגשר צר   

בין דליחות וענבר ושיטפון 

המבט הוא הרגש הראשון

אפילה חותכת סכין 

ואני מביט אך לא מבין

איך זה שמתוך השקט    

אותי את ברכות חובקת   

כי גם בין ריקנות אובדת 

דמותי בין מרחבים נודדת

תרד תגסוס עד לפי התהום

ובין משעולים אבודים תנסוק למרום      

דבר לא אומר

העולם כולו כגשר צר

בין משעולים ותהומות

עובר הלילה אין ספור יממות

דלף וחמה, מראית הדממה

אלומת שושנים מלבלבת וקמלה

חלקת שדה פורחות

של חושך בשטיפת זריחות

נעלמו המילים

התמוססו ודהו כל הצבעים 

וכך לא יכולתי להגיד דבר

והזמן בין טלפיו אותי שבר

דבר לא אומר

העולם כולו כגשר צר   

ואת היפה מכול

לו רק שאלה אחת יכולתי לשאול