דאגה.

 

 

רעמי עשן עוטפים אותך
מבולי בהלה עוטפים אותי
טורקים לי את את הדלת
בפרץ גחכה.

עלי שלכת עוזבים אותי
כל בוקר מחדש
נמוגים בשקיעה
במרצפות דאגה קרות.

שמות המוות זועקים לי בראשי
סחור סחור
סחים בשעתי.

הלחות שורפת אותי כל בוקר בקור חלחלה.

לא עוזבים אותי חיות הפרא
מרחקים אותך.

קרבים משני שמחה
בתחנות ריקות
קרוב לביתי.

לפעמים
כשדפיקות הלב עוצרות
אני מרגישה קרוב מתמיד
לפחד
ברגע של פרצי בכי
עמומים באפלת הדם
השם.