הלב כבר מנותק מהמוח,מהגוף,ממני.

מצאת מקום בתוך הלב שלי,

איך עשית את זה??

מצאת את הדלת שכל העולם מבקשו.

כל כך בקלות,

בלי שום מאמץ,

רוצה לפתוח אותו?

פתחי,

את כל מחשבותיי תקראי,

אך רק את תוכלי.

מצאת מקום בתוך הלב שלי,

איך עשית את זה??

הלוואי שידעתי,

הלב שלי כבר מנותק מהמוח.

המוח הוא זה שקובע מה ירגיש הלב

באותה עט,

כשאראה אותך,

כשאחבק אותך,

והפרפרים בבטן ירצו לפרוץ החוצה,

אני אזכור,

שהמוח אמר לפרפרים להופעה,

אמר ללב לפעום בעפעוף ובשמחה,

את מפתח ליבי כבר לאף אחד חוץ ממך אין,

את היחידה שיכולה לדעת מה אמיתי ומה לא,

הלב כבר מנותק מהמוח,

מהגוף,

ממני,

כבר מת,

לא מרגיש,

לא נושם,

לא אוהב.

זה הכול השליה,

הפרפרים והפעימות,

זה הכול המוח שאמר שכך צריך,

שקבע שכך יהיה,

שכך ארגיש,

אז איך זה שמצאת מקום בתוך הלב שלי??

כבר אין לו כניסות או יציאות,

הוא סתום.

נקי.

ממוגן ירי.

ובכל זאת,

במבט אחד חרטת לעצמך דרך כניסה,

דלת מפוארת,

שמתרחבת בשמועה מילותיך.

מצאת מקום בתוך הלב שלי,

מקום מסתורי

מבריק,

מצאת מקום בתוך הלב שלי,

וסוף סוף שאלתי אותך איך,

איך עשית את זה??

וענית,

"בטעות נכנסתי,

בטעות."